(Hebrew) התוכנית לפעילים מוניציפליים של המכללה מגיעה לחדרה, פרדס חנה וירושלים

(Hebrew) תוכנית לפעילות ופעילי שכונות בעיר נפתחה בסוף יולי. 60 תושבים הגיעו למפגש הראשון. התוכנית תעסוק בלימוד של סוגיות חברתיות רלוונטיות לחיי התושבים, במטרה לייצר הבנה טובה יותר של השפעת המדיניות החברתית-כלכלית עליהם כקהילות ופרטים

העסקה פוגענית באמצעות חברות קבלן הגיעה גם למעמד הביניים הישראלי. קובץ מאמרים בנושא מציע דרכים לריפוי הרעה החולה הזאת.

העסקה פוגענית: הדרה וניצול שיטתיים בשוק העבודה. עורכים: דניאל מישורי וענת מאור. הוצאת אחווה והמכללה החברתית כלכלית, 316 עמ’, 79 שקלים

מה משותף לחברת סונול, האוניברסיטה הפתוחה, פלאפון, סלקום, כלל ביטוח, חברות כרטיסי האשראי, קייטרינג שפע, בורגראנץ’, יו־בנק, ש.ל.ה – ועוד כמה עשרות חברות ברוב ענפי המשק? עובדי החברות הללו החליטו להתארגן במסגרת ההסתדרות או אחד מארגוני העובדים הקטנים יותר, ולהקים ועד עובדים שייצג אותם כנגד ההנהלות. אחרי שנים ארוכות של חשש או היסוס, עובדים רבים במשק – בשנים האחרונות מגיע מספרם ל–70-60 אלף, החליטו לנסות לשנות את תנאי העסקתם. לא מלחמת מעמדות לפנינו, אבל בכל זאת משהו.

הרקע למגמת ההתארגנויות הללו מגוון. המיתון הכלכלי שהחל ב–2008 והפך את שוק העבודה הישראלי לתחום שבו המעסיק הוא הצד החזק במשוואה והעובד הוא החלש, יצר בקרב עובדים רבים כמיהה ליציבות תעסוקתית. הגנה מפני פיטורים שרירותיים על ידי המעסיק נראית היום ערך חשוב יותר מאשר קידום בשכר. ריבוי ההפרות של זכויות העובדים – לעומת אוזלת ידה של הממשלה ביכולתה לאכוף את חוקי העבודה על המעסיקים, תרם אף הוא לרצון ההתארגנות. סיבה נוספת היא ריבוי צורות ההעסקה בישראל ופריחתה של צורת העסקה פוגענית במיוחד: עבודה קבלנית או עבודה באמצעות אותו מתווך הקרוי “חברת קבלן”, או “חברה למתן שירותים”. אין נתונים מדויקים על מספרם של עובדי הקבלן בישראל, אך לפי ההערכות מדובר ב־400–300 אלף, מעל לעשרה אחוזים מכלל השכירים – שיעור גבוה משמעותית לעומת הממוצע במדינות המפותחות.

לפיכך, הספר “העסקה פוגענית: הדרה וניצול שיטתיים בשוק העבודה” רלבנטי כיום, ונראה שגם בעוד שנים רבות. דפוסי העסקה פוגעניים לא נולדו אתמול אלא התפתחו בישראל בעשורים הקודמים. חשופות להם בעיקר קבוצות חלשות כמו עולים חדשים, בני מיעוטים, עובדים זרים ובשנים האחרונות – גם יותר ויותר ישראלים ותיקים ממעמד הביניים. עובדי הקבלן בפרט ועובדי מיקור חוץ בכלל מועסקים כיום כמעט בכל מקום: במגזר הציבורי והפרטי, ברשתות השיווק והתעשייה, ברשויות המקומיות ובמשרדי הממשלה. גם מערכות החינוך, כולל האוניברסיטאות, נגועות בתופעה. ההעסקה הפוגענית מתבטאת בניסיון מודע מצד המעסיק הישיר או העקיף לשלול שכר והטבות שונות מהעובד. זה ניסיון להפלות בין עובדים בכסות חוקית, או תוך הפרת החוק, בהתנערות מהמחויבויות הנגזרות ממערכת היחסים שבין עובד למעביד.

עורכי הספר, ד”ר דניאל מישורי וד”ר ענת מאור, וגם רוב הכותבים בספר, עמדו מאחורי מאבקי העובדים נגד העסקה פוגענית ולמען מימוש זכות ההתארגנות שלהם. הספר מתבסס על מקרים רבים של ניצול עובדים דווקא באוניברסיטאות, אולי מפני שרוב הכותבים הם דרי העולם האקדמי בעצמם, ופחות במקרים של ניצול עובדים במקומות עבודה אחרים כמו מפעלי תעשייה, עיריות או בתי עסק.

חלקו הראשון של הספר עוסק באפיונים כלליים של העסקה פוגענית או מקפחת ובקשר שלהם להפרטה. הכלכלן איציק ספורטה טוען שבישראל, השלטון והמעסיקים שותפים לאותה תפישת עולם שלפיה מה שקורה במקום העבודה אינו ממש חשוב. השיח הדומיננטי, לא רק בקרב מעסיקים אלא גם בקרב אזרחים מן השורה, אינו תנאי העבודה, אלא שווקים, היצע, ביקוש ואינטרסים. כך מתקבלת על הדעת מציאות שבה כל עובד מקבל את מה שנקבע לו על ידי השוק בהתאם לתרומתו השולית לרווחים של המעסיק.

פרופ’ יצחק הרפז טוען בספר שעולם העבודה בישראל של תחילת המאה ה–21 מזכיר את המאה ה-19 בקיפוח ובהתנכלות למגזרי עובדים שונים, הבאים לידי ביטוי בהפרות של חוקי העבודה והסכמי השכר הקיבוציים. ד”ר אפרים דוידי כותב שמאז ומעולם נעשתה בישראל אבחנה בין סוגי עובדים: בתחילה עובדים ישראלים מול עובדים פלסטינים ובהמשך עובדים זרים; המוטו תמיד הוא הרצון להעסיק עובדים זולים במשק הישראלי. דוידי טוען שהממשלה מעודדת דפוסי עבודה פוגעניים. ענת מאור גורסת שמשנות ה–80, במיוחד “העשור בשחור” שבין 1997 ל–2007, הנהיגו ממשלות ישראל תהליכים של פירוק העבודה המאורגנת והוזלת עלויות העבודה, והתעלמו מחובתן להגן על עובדים חלשים.

פרופ’ דני גוטוויין קושר בין עבודה פוגענית לבין ההפרטה, שמטרתה פירוק העבודה המאורגנת בישראל. “הפרטה היא פרויקט פוליטי המשרת את האינטרסים של ההון ואחראי לפירוק מדינת הרווחה”, כותב גוטוויין. ”בכך נשחק הביטחון החברתי של מעמד הביניים, תוך דחיקת המעמדות הנמוכים אל מתחת לסף העוני והעמקת הפערים בין המגזרים השונים”. פרופ’ גדי אלגזי ואורלי בנימין מתריעים על כך שתהליכים אלה של הפרטה וקיפוח קיימים באוניברסיטאות והסובלים מכך הם בעיקר מורים מן החוץ ועובדים במשרות אדמיניסטרטיביות ובתחום התחזוקה.

עו”ד איתי סבירסקי, שהיה ממקימי ארגון “כוח לעובדים” ב–2007, מגיע למסקנה שלנוכח היעדר אכיפה של נורמות העסקה הוגנות על ידי המדינה או ההסתדרות – התארגנות של עובדים והקמת ועדים הן הכלי היעיל ביותר למימוש זכויותיהם של העובדים. הכותבים מעידים שהתחושות הפסימיות שליוו אותם בעת כתיבת הספר השתנו מעט באחרונה ונעשו אופטימיות יותר, אולי מפני ש”כוחות התיקון” נמצאו ב–2012 בתנופה מסוימת, בעקבות חבילת החוקים החדשים המגינים על העובדים ותנועת המחאה של 2011. טוב היה אילו השתתפו בכתיבת הספר לא רק אנשי אקדמיה ופעילי איגודים מקצועיים, אלא גם פוליטיקאים ואנשי ציבור מהקואליציה והאופוזיציה, וכן, גם אנשי שלטון. כי אז השפעתו של הספר היתה חורגת מעבר לחוגים שממילא מכירים בחומרת הבעיה של ניצול עובדים חלשים והפקרתם ללא הגנה מספקת.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. ושבעגט ליבם סולגק. לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. ושבעגט ליבם סולגק. לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. ושבעגט ליבם סולגק. לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. ושבעגט ליבם סולגק. לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. ושבעגט ליבם סולגק.