במהלך חודש אפריל 2016, הוציאה המכללה החברתית-כלכלית משלחת של ארבעה מורים המובילים התארגנויות לחיזוק החינוך הציבורי בישראל, לסיור לימודי בארצות-הברית, בהובלת פדרציית המורים האמריקאית (AFT). הסיור, שהתקיים בניו יורק ובפילדלפיה, כלל הכשרה בקמפיינים אותם מוביל האיגוד כנגד העסקה פוגענית של מורים ותהליכי הפרטה בחינוך, וכן הכשרת שטח בפעילות איגוד המורים בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית. רפי קמחי, ראש המשלחת ומנהל התוכנית למנהיגוּת עובדים של המכללה החברתית-כלכלית, מביא כאן את רשמיו מהסיור.

_____________________________________________

כשאלברט שנקר (Albert Shanker), הנשיא לשעבר של פדרציית המורים האמריקאית ה -AFT , המייצגת כ- 1.6 מיליון אנשי חינוך, דיבר על רפורמות במערכת החינוך הציבורית המובלות על-ידי מורים, הוא לא ידע שה – CHARTER SCHOOLS יהפכו תוך עשור לאיום הגדול ביותר וגם להזדמנות הכי גדולה הניצבת בפני פדרצית המורים. הצ'רטר-סקולס הינם בתי ספר בזיכיון המקבלים תקציב ציבורי אך מופעלים על ידי גופים פרטיים, תוך שהם זוכים לאוטונומיה רחבה מבחינת תכני הלימוד, קבלת תלמידים, תשלומי הורים והעסקת מורים. חוק הצ'רטר הראשון עבר במדינת ניו יורק ב – 1988 והצ'רטר הראשון נפתח בעיר ב 1999. היום פועלים בניו-יורק כ – 205 בתי ספר כאלה, בהם לומדים מעל ל – 100,000 תלמידים. מבחינת תנאי העסקתם של המורים, הצ'רטר-סקולס משמשים כמסלול להוזלת עלויות העבודה ובכך לחסוך עלויות למפעיל הפרטי של בית הספר.

מנקודת מבט של זכויות עובדים ועבודה מאורגנת בחינוך, הצ'רטרים מחוללים נזק רב, כאשר פחות מ 12% מהמורים בבתי ספר אלה מאוגדים. למעשה, החופש הגדול ביותר של הצ'רטרים הוא היכולת לשכור ולפטר עובדים כרצונם ולשלם להם כרצונם, ללא קשר להסכמים הקיבוציים של ארגוני המורים. הנזק ברור – ככל שיש יותר צ'רטרים מערכת החינוך הופכת למופרטת יותר, מתקיים מירוץ לתחתית של שכר המורים והאיגודים מאבדים את כוחם כגופים המייצגים את המורים. כמו שקורה פעמים רבות בתהליכי הפרטה, הפגיעה בזכויות העובדים מתרחשת בד בבד עם הפיכתו של השירות למדיר של אוכלוסיות מוחלשות. על אף שקיימים אי אלה מנגנוני פיקוח שתפקידם למנוע מהצ'רטרים להפוך לבתי ספר אליטיסטים, בפועל מה שקורה במקומות רבים בארצות-הברית ובפרט בניו יורק הוא שהצ'רטרים מגבירים את הסגרגציה החינוכית במקום לצמצם אותה.

 האיום ברור. היכן נמצאת ההזדמנות?  

המתקפה על החינוך הציבורי ועל זכויות מורים, הזרימה דם חדש בעורקיה של פדרצית המורים האמריקאית והביאה אותה לפעולה מחודשת. בהובלת נשיאת הפדרציה, רנדי ווינגרטן (Randi Weingarten) – מהמנהיגים הפרוגרסיבים החשובים בארה"ב,  אשר יזמה את המשלחת ביחד עם מנכ"ל המכללה, רמי הוד, החל תהליך עמוק ומעורר השראה של התחדשות האיגוד. תהליך זה, לו היינו עדים במהלך ההכשרה והפגישות עם הצוותים המקומיים של האיגוד, כולל מספר מרכיבים:

• רענון וחיזוק ההנהגות המקומיות של בתי הספר. חולשת ההנהגות ואיבוד הקשר איתן יצרו מצב של הסכמה לכניסת צ'רטר-סקולס בעיקר בקרב מורות ומנהלות צעירות שראו בכך הזדמנות. כיום, משקיע האיגוד מאמצים רבים לחיזוק ההנהגות המקומיות של המורים.
• לאחר הכישלון הפוליטי לבלום את תופעת הצ'רטרים, אומצה טקטיקה של "אם אינך יכול להביס אותם – אגד אותם". כך, פותחו טקטיקות חדשות לאיגוד מורים לפי יחידות מיקוח נפרדות. הארגון לימד את עצמו, לראשונה, לאגד התארגנויות חדשות בתחום החינוך, ולא רק לשמור על המורים המאוגדים. כך נכנסו לשערי האיגוד המקצועי קבוצות חדשות של מורים.
• פעולה קהילתית רחבה ועמוקה שנועדה לגייס תמיכה ומעורבות של תלמידים, הורים ובני הקהילה להגנה על האינטרס המשותף – שמירה על בתי הספר הציבוריים ומאבק בהפרטה.
• פעולה פוליטית רציפה – המערכת הפוליטית בארה"ב, בשונה מבישראל, מצויה בהליך מתמיד של בחירות. בשל כך מתקיים מאבק מתמיד על-כך שהאנשים ה 'נכונים' ישבו בצמתי קבלת ההחלטות וחלוקת המשאבים. האיגוד משקיע מאמצים גדולים מאוד ללוות ולהבטיח בחירתם של מועמדים שהם פרו-איגוד מקצועי ופרו- חינוך ציבורי.

הפעילות הקהילתית והמיקוד בשדה הפוליטי מסבירות את הפער בין המספרים היורדים של העובדים המאוגדים בארה"ב לבין מה שנראה לצופים מהצד כהצלחה לא מבוטלת של איגוד המורים לרענן את שורותיו, להפוך אותו לרלוונטי יותר למורים מענפים ומצורות העסקה שונים ולחולל השפעה.

במהלך הסיור, אותו הדריכו הצוותים המקומיים של ה – UFT, פדרציית המורים של ניו יורק, וה – PFT, פדרציית המורים של פילדלפיה, נלמדו מקרוב האתגרים איתם מתמודדים איגודי המורים האמריקאים: הפרטת החינוך הציבורי ופגיעה בכוח הארגוני של איגודי המורים. חברי המשלחת זכו לפגוש הנהגות מורים וצוותים מקצועיים מעוררי השראה החל מנשיאת פדרציית המורים האמריקאית וכלה בראשי הוועדים בביה"ס המקומיים הציבוריים ואלו של הצ'רטרים שהתאגדו לאחרונה.

בסיור המרתק נחשפנו מקרוב לאסטרטגיות הפעולה של איגודי מורים במציאות של הפרטה, במעין מבט אל העתיד כאן בישראל, לו ימשיכו תהליכי ההפרטה בחינוך להתחזק. מה צריכים ארגוני המורים בישראל ומורות ומורים המעוניינים לחזק את החינוך הציבורי, ללמוד מהניסיון האמריקאי?

• תופעת הפרטת ההוראה לא קרובה בישראל למימדיה בארצות הברית, ועדיין – כפי שמראה לילי בן עמי – מובילת המאבק נגד העסקה קבלנית של מורים אשר השתתפה במשלחת, ישנם 27,000 מורי קבלן בישראל והגיע הזמן לאגד אותם. ארגוני מורים יכולים, כפי שלמדנו בארה"ב, להתאים את דפוסי פעולתם למציאות המשתנה ולהפוך לבית למורים מופרטים.
• על ארגוני המורים לקחת החלטה אמיצה ולהקצות חלק לא מבוטל ממשאביהם (בארה"ב כ 1/3 מהתקציב, אצלנו אפשר להסתפק בשלב הראשון בהרבה הרבה פחות) לקיומן של פעולות קהילתיות ברמה המקומית והבית ספרית סביב נושאי הליבה של החינוך הציבורי בישראל: מספר התלמידים בכיתה, הקצאת משאבים ממשלתית ומוניציפאלית, מעמדם המקצועי של המורים והליך הכשרתם, תמיכה בתלמידים מוחלשים, מדיניות ברורה לטיפול ותמיכה בתלמידים עם הפרעות קשב וריכוז ועוד… הצפת הנושאים המרכזיים בחינוך וניהול מאבק משותף של מורים עם קהילות בתי הספר למען קידומם של נושאים אלו יגביר את השפעתם של ארגוני המורים ואת מעמדם של המורים כנציגי הציבור בנושאי חינוך.
• השפעה על הזירה הפוליטית היא אינטרס מובהק של מורות ומורים. בזירה זו נקבעת חלוקת המשאבים המוקצים לחינוך. יש לפתח מודל המתרגם את כוחם הארגוני של המורים ושאר העובדים בשדה החינוך למנוף המשפיע על מי ואיך מתקבלות ההחלטות בנושאי החינוך ברמה המקומית והארצית. מעורבות של ארגוני מורים וקבוצות מורים ברשות המקומית, במערכת המפלגתית ובזירה הציבורית היא חיונית, ובכוחה לגרום לך שבניגוד למתרחש היום- ועדות, כנסים ודיונים על חינוך לא ייעשו ללא נוכחותם של מורים.

ההתעוררות החברתית שמתרחשת בישראל מאז מחאת 2011, ובתוכה גל ההתאגדויות במשק, לא פסחה על תחום החינוך, בו מורים מבקשים להיות מעורבים יותר בזירה הציבורית. כפי שלמדנו בהכשרה המרתקת עם שותפינו מה AFT, מעורבות והשפעה ציבורית של מורים חייבת להיות מבוססת על פיתוח כלים חדשים להתמודד עם המציאות המשתנה של ההפרטה בחינוך תוך איגוד מורים לא מאוגדים ויצירת קואליציות עם הורים ותושבים. זאת, מתוך שייכות לארגוני המורים וחיזוק כוחם ועל בסיס הבנה שלא די בשינוי שיח, יצירת מודעות וארגון דיונים מעת לעת, אלא יש צורך בכוח ארגוני ופוליטי שפועל לחיזוק החינוך הציבורי. נדמה לי שאת האנרגיות של מורים צעירים, סטודנטים להוראה וכמובן גם מורים ותיקים עם מחויבות לחינוך הציבורי- צריך וניתן להפנות לטובת מטרה זו.

רפי קמחי הוא מנהל התוכנית למנהיגוּת עובדים של המכללה החברתית-כלכלית