כל הפוסטים של mihlala

כלכלנים חברתיים

על מה התכנית?
בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות המשבר הכלכלי, מתרבים הקולות בקרב אנשי ממשל, אקדמיה וסטודנטים בארץ ובעולם, המבקרים את החשיבה הכלכלית השלטת. טענות רבות עולות אל מול חוסר יכולתו של מדע הכלכלה לספק תשובות לבעיות בפניהן ניצב העולם, כך שנדמה כי המודלים הכלכליים מתקשים להתחבר למציאות. כך בישראל, מצד אחד אומרים לנו שהכלכלה צומחת ויציבה, ומצד שני יוקר המחייה ואי השוויון רק גדלים. מספר מצומצם של בעלי הון מקבלים הטבות ברכישות של מפעלים גדולים ותספורות נדיבות, בעוד האזרח הקטן מתקשה לפתוח עסק או לשלם את המשכנתא. התכנית לכלכלנים חברתיים מבקשת לחשוב מחדש את מדע הכלכלה ואת תפקידם החברתי של כלכלנים בישראל ולהכשיר דור חדש של כלכלנים. התוכנית משלבת בין לימוד שבועי על חברה, כלכלה ומדיניות ציבורית לבין התמחות במוקדי עשיה והשפעה חברתיים וכלכליים בישראל.
הפורומים לסטודנטים לכלכלה בישראל
התכנית לכלכלנים חברתיים משתפת פעולה עם הפורומים לסטודנטים לכלכלה בישראל הפועלים מאז 2007 בליווי המכללה ובהובלת סטודנטים מהחוגים לכלכלה. הפורומים פועלים על מנת לעורר שיח כלכלי ביקורתי ויצירתי, לחשוף סטודנטים לסוגיות כלכליות רלוונטיות בחברה הישראלית וליצור הבנה טובה יותר של העולם הכלכלי בקרב סטודנטים לכלכלה. הפורומים מהווים חלק מהתארגנות עולמית של סטודנטים לכלכלה ממדינות רבות (צרפת, אנגליה, גרמניה, ארה״ב, ברזיל, הודו, סין ועוד…) הפועלים באופן מקומי על מנת את שינוי לימודי הכלכלה. אודות הפורום
למי מתאים?
התכנית מיועדת לסטודנטים לכלכלה באוניברסיטאות. בשנת תשע"ה, תחלק התוכנית מלגות לסטודנטים לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה העברית אשר ישתתפו בתוכנית, בשיתוף היחידה למעורבות חברתית באוניברסיטת ת"א, קרן פרידריך אברט וקרן ברל כצנלסון. באוניברסיטת חיפה ימשיך לפעול פורום סטודנטים לכלכלה. . 
מה כולל?
נושאי התכנית:

כלכלת ישראלהתפתחות המחשבה הכלכלית כלכלה- מדע או אידיאולוגיה?תפקיד המדינה בשוק החופשישוויון ואי שוויוןתמונת מצב חברתית בישראלעוני ומדידת עונימשטרי רווחה בעולםבין הפרטי לציבורי- הפרטות והלאמותכלכלה קואופרטיבית ושוק העבודהמערכת המס ודילמות של חלוקה מחדש

איך הולך?
התכנית מבוססת על קורס שנתי בין 20 מפגשים, המועבר על-ידי כלכלנים בכירים מהאקדמיה, מהשירות הציבורי ומהמגזר העסקי, וכן מפרקטיקום בליווי אישי במוקדי עשייה חברתית וכלכלית.
מי מרצה ומנחה?
ד"ר נילי מארק, פרופ' יוסי זעירא, חגי קוט, תמר בן יוסף, פרופ' יוסי יונה, אלי גרשנקרוין, תומר לוטן, ד"ר עמי וטורי, פרופ' ארנון בר און, שגית אראל, פרופ' דניאל פילק, יובל אופק

זכויות והתארגנויות עובדים

על מה התכנית?

שוק העבודה בישראל הפך בשנים האחרונות לפוגעני מדי כלפי עובדים רבים מדי. כ-40% מהשכירים בישראל מרוויחים עד שכר מינימום, 10% מהעובדים הם עובדי קבלן, 65% מהמשפחות העניות הינן משפחות עובדות והשכר נשחק בעוד יוקר המחיה עולה.

כתגובה לתופעות אלו, מתחולל בשנים האחרונות גל הולך ומתעצם של התאגדויות עובדים, כך שבחמש השנים האחרונות התאגדו בישראל מעל 100,000 עובדים. להתאגדויות עובדים ולמודעות גוברת לזכויות עובדים תפקיד מרכזי בתיקון שוק העבודה, צמצום פערי שכר וחלוקה הוגנת יותר של משאבים. מטרת התכנית להיכרות עם עולם העבודה והכשרת מארגני עובדים היא הקניית כלים תיאורטיים ומעשיים להבנת המגמות בשוק העבודה בישראל, היכרות עם זכויות עובדים והכשרת פעילים חברתיים להתארגן ולארגן.


למי מתאים?

עובדים שרוצים ללמוד על זכויותיהם ולרכוש כלים למיצוי זכויות והתאגדות
פעילים חברתיים שרוצה ללמוד כיצד לאגד עובדים וללוות התארגנויות

מה כולל?

החלק הראשון עוסק בהיכרות עם עולם העבודה ועם מערך הזכויות העומד לרשותם של עובדים.
החלק השני מציג סוגיות משפטיות, כלכליות וחברתיות המרכיבות את עולם העבודה המאורגת.
החלק השלישי מוקדש לפעולה ויעניק כלים מעשיים להתאגדות ויזמות בתחום.

נושאי התכנית:

מדיניות חברתית-כלכלית בישראל והשפעותיה על שוק העבודה
קבוצות מוחלשות בשוק העבודה- תמונת מצב
היסטוריה של מאבקי עובדים בעולם ובישראל
מבט לעולם- המודל הסקנדינבי
זכויות עובדים: דיני עבודה וחוקי מגן
צעדים בהתארגנות עובדים
לובי ותקשורת
מפגשים עם מארגני עובדים ומנהיגי התארגנויות


איך הולך?

התכנית מורכבת מ-8-12 מפגשים המשלבים הרצאות, סדנאות ומפגשים עם מובילי שינוי בשוק העבודה.
התכנית המוצגת הינה מתווה בסיסי אשר ניתן לשנותו ולהתאימו למאפייניהם הייחודיים של הקבוצה.

מי מרצה ומנחה?

נעים להכיר- קואופרטיב ההייטק הראשון בישראל

מה קורה כשארבעה פעילים חברתיים הם גם הייטקיסטים? מושג חדש נכנס ללקסיקון של אחד ממוקדי הגאווה של הקפיטליזם הישראלי: הייטק קואפרטיבי התסכול של אנשי המחאה החברתית מהיעדר היכולת לשנות את מדיניות הממשלה הוביל לשלל יוזמות לשינוי העולם מלמטה, כמו הקמת קואופרטיבים, חברות בבעלות העובדים או הצרכנים. אחד הניסיונות המרתקים שיצא לדרך לאחרונה הוא כרמל, קואופרטיב תוכנה שמאתגר את אחד ממוקדי הגאווה של הקפיטליזם הישראלי, ההייטק. מקימי הקואופרטיב החיפאי, שנוסד באוגוסט ונמצא בשלבי רישום סופיים, הם ארבעה אנשי הייטק שהם גם פעילים חברתיים: נעם לוי (36) וכרמל נטע (28), פעילים ב"כוח לעובדים", יוסף ברוך (38) ממנהיגי "החזית הצפונית" במחאה, ועידן קמינר (42) פעיל בדיור הציבורי.שום דבר במשרד שהם ממוקמים בו, הנמצא בקומה השישית של בניין משרדים בעיר התחתית בחיפה בחממת ההייטק היי־סנטר, לא מעיד על ייחודיות החברה: דלתות זכוכית גנריות, לוח מחיק, ספרי שפת תכנות ובדיחות של מתכנתים. "אני ונעם הכרנו כשלמדנו יחד מדעי המחשב", מספר ברוך, שמונה בהצבעה פה אחד למנכ"ל החברה. "במחאת 2011 הגעתי למאהל חיפה לראות מה קורה שם. ראיתי עשן, רעש ותופים, אנשים שצעקו 'העם דורש צדק חברתי', לא ידעתי מה לחשוב על זה. רק כשראיתי את נעם, הבנתי שיש כאן מישהו רציני וששווה לי לשבת ולדבר. התיישבתי ולא זזתי משם במשך שנתיים". אנשי כרמל גורסים שלא כל הנוצץ זהב בסטרט־אפ ניישן. "הגישה בהייטק דרוויניסטית", אומר לוי. "פעם במיקרוסופט היתה תפישה שחמשת האחוזים הכי פחות טובים הולכים הביתה. יש את הגבול הידוע לשמצה, גיל 40, שאחריו אתה אובר־קוואליפייד ואז היצע התפקידים מצטמצם, כי לא צריך הרבה ראשי צוות ומנהלים"."הייטק הוא עולם אכזר מאין כמותו", מצטרף ברוך. "וסטרט־אפים הם העולם הכי אכזר. מצפים שעובדים יעבדו חינם, אף שרק אחת מעשר חברות הייטק מצליחה. זה עולם נוסח קוקה קולה, שיש עליך תאריך תפוגה והוא הרבה לפני גיל הפרישה. גם אם יש לי מסלול ניהולי מבטיח, בסוף רואה חשבון בן 25 יכול לקצץ את העלות שלי בשיקול ציני קר". לדבריו, "גמישות ניהולית היא בעיקר תירוץ להיפטר מאנשים מעל גיל מסוים. שוק ההייטק בישראל לא ממצה את הפוטנציאל האנושי שלו כי הוא שבוי בתפישות גילניות (אייג'יסטיות). החברות מכשירות מהנדסי תוכנה חדשים, למרות שיש מהנדסים מעולים בני 50 שמוכנים לעבוד בשכר לא גבוה".הרעיון לפעול אחרת צץ בקורס קואפרטיבים ב"מכללה החברתית־כלכלית". שבועות לפני הקורס, נסגר מקום העבודה של לוי, מדינגו, לאחר שנמכר ב–160 מיליון דולר לענק התרופות השווייצי "רוש". לוי הבחין באבסורד: "החברה שבה עבדתי נסגרה רק כי הצליחה. מדינגו היה מקום מאוד מוצלח מבחינה אנושית וחברתית, ודווקא ההצלחה פירקה אותו לגורמים. לא חראם?". ואילו לדברי ברוך, "חשבנו אם להיכנס שוב כשכירים בתעשייה או ליצור משהו אחר, ובחרנו ליצור משהו חדש. מאז שהחלטנו לעבוד יחד, כל אחד מאתנו קיבל לפחות שתי הצעות עבודה". הדבר החשוב מבחינתם הוא להפוך את הפעילות החברתית לחלק מחייהם. "אני לא אוהב פעילות חברתית שמנותקת מהפוליטיקה עצמה", מסביר נטע. "לא פעילות חברתית בשעות אחר הצהריים, או הפגנות מוצ"ש. הדרך היחידה לשנות באמת היא דרך עולם העבודה והכלכלה".כרגע, החברה בונה מערכת מידע לאוניברסיטה גדולה ואתרים לחברות נוספות, במטרה ליצור הכנסות ראשוניות. באופק, הקואופרטיב מתכנן לפתח מוצר טכנולוגי מתחום החקלאות. בין לבין, השותפים מנסחים תקנון. הם מעוניינים שכל העובדים שיצטרפו אליהם, כולל אנשי הניקיון, יהיו שותפי הקואופרטיב, והיחס בין שכר המקסימום למינימום לא יהיה גדול מפי חמישה במקרה הקיצוני ביותר. כרגע, בין הארבעה, השכר שוויוני לחלוטין. "תקנון זה נשמע טכני, אבל זו הצהרת כוונות על איך שהמקום ייראה", מצהיר ברוך בהתלהבות. "אנחנו חורשים תלם בארץ לא זרועה, מנסים לסלול דרך לאנשים שיבואו אחרינו ויקחו אחריות. בתקנון מוזכרת ערבות הדדית של העובדים. אם הספינה תיכנס לסערה, לא נזרוק מלחים מהסיפון, אלא נהדק חגורה, ופיטורי עובדים הם המוצא האחרון. ההחלטות יתקבלו בידי עובדים". גם שעות העבודה נוחות יחסית לענף – ארבעה ימים בשבוע, שמונה שעות ביום. "הסטריאוטיפ של ההייטק, כאילו זה מקום שבאים לעשות כסף קל ולברוח, מחלחל לתוך העבודה. איש הייטק שעובד 12 שעות ביום עושה משהו לא נכון. הוא לא יוכל להתמיד לאורך שנים ובשלב מסוים הוא יישבר", אומר ברוך. על הלוח המחיק מוצגות השעות שבהן אנשי החברה לא יכולים לעבוד, למשל הימים שבהם נעם לוי לוקח את הילדים מהגן.קואופרטיבי תוכנה קיימים כבר בלונדון ובקליפורניה. בספטמבר יצא לדרך בתל אביב קואופרטיב תוכנה נוסף בשם פרמטק, שפועל במסגרת רופפת יותר ומאגד מתכנתים פרילנסרים. פרמטק יצר בין השאר את מערכת "כיפאיה" לדיווחים על גזענות שיזם ארגון אג'נדה. "אנחנו רוצים כמה שיותר פרויקטים בעלי גוון חברתי ועושים הנחות לעמותות", מצהיר טיילור ויג'יי, אחד משלושת שותפי פרמטק, שמספר שיש מאה עובדים ברשימת ההמתנה. "טבעי שאנשים בעלי השכלה ויכולות יעדיפו לפעול בעצמם, מבלי שיהיו בעלי הון שייצרו רווחים על חשבון כשרונם", מסבירה עו"ד יפעת סולל, שמייעצת לשני הקואופרטיבים. "הקואופרטיבים מנסים להחזיר את השפיות לעבודה בהייטק – לקבוע שעות עבודה סבירות ושכר הוגן. הפעולה יחד מייצרת לא רק מקום עבודה נעים ושוויוני אלא גם תוצרים איכותיים". "בחרנו לפעול ממשרד מסודר, כדי שגישת העבודה תהיה לא של מועדון חברתי. קמים בבוקר, הולכים לעבודה ומחתימים פה שעון. זה ממש מפעל", מתגאה ברוך. "אני לא רוצה שאף אחד ייקח פרויקט שלנו כי אנחנו חברתיים. אנחנו בדיוק כמו נהגי אגד שעבדו בקואופרטיב, אנחנו רוצים להיות האגד של ההייטק הישראלי". כשאני מנסה לברר איך התגובות אצל אנשי ההייטק, לוי מספר שהן אינן אחידות. "נתקלתי במבטים סקפטיים מצד יזמים, הם לא ידעו איך לאכול אותנו. מצד עובדים קיבלנו תגובות טובות מאוד"

התוכנית לפעילים מוניציפליים של המכללה מגיעה לחדרה, פרדס חנה וירושלים

תוכנית לפעילות ופעילי שכונות בעיר נפתחה בסוף יולי. 60 תושבים הגיעו למפגש הראשון. התוכנית תעסוק בלימוד של סוגיות חברתיות רלוונטיות לחיי התושבים, במטרה לייצר הבנה טובה יותר של השפעת המדיניות החברתית-כלכלית עליהם כקהילות ופרטים. בנוסף, היא תעניק כלים של ארגון קהילתי לגיבוש יוזמות מקומיות לשינוי חברתי.SEO_HaderaSyllabus_A4

כיצד מורים והורים יכולים לפעול אל מול הפרטת מערכת החינוך? איך יוצרים איגודי עובדים דמוקרטיים הפועלים לטובת כלל ציבור העובדים?

מה יקרה לישראל אם הסינים יקימו אומת סטארט אפ מתחרה? דה-מרקר, 21.11.2013
מעמד העובדים ברחבי העולם הולך ונשחק ■ איגודי העובדים בארה"ב נלחמים מלחמת מאסף באוליגרכים, אולם לא נותנים מענה רלוונטי לאיומים של הגלובליזציה והטכנולוגיה ■ ומדוע איגודים מושחתים משחקים לטובת המעסיקים
אם אתם אמריקאים וצריכים להתפרנס מעבודה, אתם עלולים למצוא את עצמכם בקבוצה של אנשים אומללים למדי: הזכויות שלכם לחופשות, חופשות מחלה, שכר מינימום, ביטוח רפואי והגנה מפני פיטורים לא מוצדקים הן מהגרועות בעולם המערבי, ונמצאות בשחיקה גוברת והולכת. שלא לדבר על כך שאם אתם מובטלים יותר מכמה חודשים, הסיכויים שלכם למצוא עבודה הם אפסיים, בין אם אתם צעירים או מבוגרים. אבל גם אם אתם ישראלים, שחיים בכלכלה שלכאורה נראית צומחת, עם אבטלה מהנמוכות בעולם המערבי, יכול להיות שאתם צריכים לדאוג.

מנקודת מבטם של מומחים ליחסי עבודה, העולם הפוליטי־כלכלי־חברתי, כפי שהוא פועל כיום, בנוי לרעתם של העובדים. למעשה, לא צריך להיות פרופסור ליחסי עבודה כמו גורדון לייפר מאוניברסיטת אורגון, כדי להבין שמצב העובדים בעולם המערבי קשה כפי שלא היה מאז המהפכה התעשייתית, אולי. לייפר, בשיחה עם TheMarker על שוק העבודה האמריקאי, שנערכה ביום שבו ערך סדנה למורים במכללה החברתית־כלכלית על הפרטת החינוך בארה"ב ובישראל, סיפר על דעיכתה הקשה של תנועת העבודה, על מאבק אדיר וממומן היטב של תאגידים ובעלי אינטרסים לחוקק חוקים ברמת הערים והמדינות נגד זכויות עובדים.

לא צריך להיות יועץ של איגודים כדי להצביע על הקושי הגובר והולך של עובדים. אפילו המגזין הכלכלי השמרני "אקונומיסט" הקדיש שער בחודש החולף למצוקת העובדים. הנתונים ברורים מאוד: חלקם של העובדים בעוגה הכלכלית מצטמק והולך. בארה"ב, הכנסתם ירדה ב–30 שנה מ–70% מהתמ"ג ל–64%, לפי OECD. ירידות חדות במיוחד נרשמו בחברות שוויוניות כמו נורווגיה, שבה נתח ההכנסות של העובדים ירד מ–64% ב–1980 ל–55% כיום. בשוודיה הנתח ירד מ–74% ב–1980 ל–65% כיום. הצניחה נרשמה גם בשווקים מתעוררים רבים, במיוחד באסיה. במדינות OECD נתח העובדים בהכנסה ירד מ–66% בתחילת שנות ה–90 ל–62% בעשור הקודם.

בה בעת, פריון העבודה גדל, משמעותית. ניתן לראות את התרחבות הפער בין כמה שעובדים מייצרים עבור תאגידים, לבין מה שהתאגידים משלמים להם בתרשים המצורף. המשמעות של הגרף העצוב הזה היא כזו: התאגידים מוכרים יותר ומרוויחים יותר מכל שעת עבודה, והכלכלה בממוצע צומחת – אבל הצמיחה הזו הולכת, כנראה, למי שהוא בעל התאגיד ולוקח את הרווח, ולא לעובדים שמייצרים עבורו את הרווחים. אפשר לראות זאת בהשוואה של צמיחת פריון העבודה לשכר העובדים, ואפשר לראות זאת בתרשים של שיעור ההכנסות של העובדים מכלל ההכנסות הלאומיות.

ארה"ב היא מקרה קיצוני יחסית של הזנחת זכויות העובדים. לייפר מביא כמה דוגמאות שאפילו אוהדיו המושבעים של השוק החופשי לא היו שמחים להתהדר בהן: בעיר אחת הצביעו במשאל עם בעד מתן ימי חופשת מחלה בתשלום לעובדים, שלהם לא היתה זכות לאף יום קודם לכן. כמה ימים הציעו לתת בחוק לעובדים? חמישה בשנה. בישראל, לשם השוואה, המספר הוא 18. התוצאה של העברת החוק היתה מאמץ לוביסטי ברמת המדינה לחוקק חוק שיאסור על מועצות לאפשר הצבעה במשאל על מתן חופשת מחלה בתשלום כלל ועיקר.

לייפר מסביר כי החלטת בית המשפט העליון בארה"ב לא להגביל מתן תרומות פוליטיות (סיטיזנס יונייטד) גרמה לכך שבתי המחוקקים של 50 המדינות בארה"ב מושפעים משמעותית מכספי תורמים. העשירים שבתורמים, כמובן, הם התאגידים ובעלי העסקים. סנאטורית אחת בבית מחוקקים כזה, דמוקרטית אפילו, קיבלה הצעה לממן יוזמה להגדלת התעסוקה באמצעות הטלת מס על אנשים שמשתכרים יותר ממיליון דולר בשנה. הסנאטורית התפלצה: אלה בדיוק התורמים הגדולים שלי. וכך הם גם התורמים הגדולים ברוב המקומות: רשתות המזון המהיר, שמעסיקות את העובדים הזולים ביותר; רשתות הקמעונות הענקיות. וול־מארט ומקדונלד'ס מעסיקות את העובדים העניים ביותר בארה"ב, שמקבלים סעד של מיליארדי דולרים. למקדונלד'ס יש אפילו תוכנית בשם מק־ריסורס, שבה מקבלים עובדיה ייעוץ מהמעסיק איך לחלץ יותר סעד מהממשלה. עובדי וול־מארט משתכרים כה מעט, עד שהם מקבלים סיוע ממשלתי של 1,000 דולר בחודש בממוצע לעובד.

למנהיגי הפועלים
 חסר חזון

אבירי השוק החופשי טוענים כי שכר העובדים נקבע על־פי ביקוש והיצע באופן הוגן. פגשנו אחד מהקיצוניים שבהם בחודש האחרון, שטען כי שכר מינימום בעצם מגביר את האבטלה, כי הוא מונע ממעסיקים שמוכנים לשלם מתחת לו לגייס עובדים, שלדברי אותו אדם, מוכנים לעבוד בפחות משכר המינימום, אך לא יכולים לעשות זאת בגלל החוק.

כנגד הטענה שההגנות על שכר ותנאים של העובדים מייקרות מוצרים ושירותי, מביא לייפר דוגמה: באיידהו משלמת רשת בתי הקפה סטארבאקס למלצרים את שכר המינימום שנקבע בחוק הפדרלי, 2.13 דולרים לשעה (החוק נקבע ב–1991 ושכחו להצמיד אותו לאינפלציה). לעומתה, באורגון הסמוכה, שכר המינימום של המדינה הוא 8.95 דולרים לשעה. לפי חוקי השוק, אומר לייפר, קפה של סטארבאקס באיידהו היה אמור להיות זול יותר, והם היו אמורים להעסיק יותר עובדים, בהתאם לתירוץ שככל שהעובדים יקרים יותר מעסיקים פחות מהם. בפועל, משני צדי הגבול מועסק אותו מספר של עובדים ומחיר הקפה זהה.

מכיוון שבארה"ב אתוס השוק החופשי ועוצמתו הפוליטית והכלכלית של הלובי העסקי אינם מאפשרות להרחיק לכת ולבקש לעובדים תנאים כמו באירופה ובישראל, למשל, מספר לייפר שהמאמץ שלו ושל האיגודים מתרכז בתעשיות שיש להן שולי רווח גבוהים, שאין להן תחרות מחו"ל, שאי אפשר להעתיק אותן לשווקים אחרים – כמו תיירות, מסעדנות, שירותי בריאות. השאר, ובעיקר העסקים הקטנים שמתחרים על פירורי רווחים, הם מקרה אבוד מבחינת פעילי האיגודים. לייפר אינו מציע פתרון לעובדים של עסקים שחיים על הקצה ואם יעלו את שכר העובדים יחוסלו.

אחת הבעיות הבולטות העולות מהדיון בזכויות עובדים כיום הוא שכמו הפוליטיקאים והמדינאים – אפילו אלה שכוונותיהם טובות ויושרתם אמיתית – גם מנהיגי הפועלים שרוצים לפתור את הבעיה אינם יודעים איך לעשות זאת, ואין להם חזון או מודל חדשני לעולם המשתנה. כמה מהגורמים המשמעותיים ביותר בשחיקה – גלובליזציה שמעבירה משרות לסין ולכלכלות הזולות, או מביאה עובדים זרים וזולים; וטכנולוגיה, שמחליפה אדם במכונה – אינם ניתנים לעצירה. פוקסקון, יצרנית האייפדים הידועה לשמצה בשל היחס הגרוע לעובדים שהתגלה במפעליה, שוקלת לעבור לעבוד עם רובוטים – הם עושים הרבה פחות בעיות ולא נוטים לקפוץ מהגג ולעשות בושות כמו בני אנוש. את לייפר החזון הזה מזעזע, אבל הוא לא מציע לשבור את המכונות.

לייפר דיבר אתנו לא מעט על הנמלים בארה"ב, שגם בהם עתידם של מפעילי המנופים מאוים על ידי רובוטים. אפילו עובדי הנמלים בארה"ב אינם מאוגדים ברובם כיום, מספר לייפר, שעבד עם איגודי החוף המערבי (בעלי הצביון הפוליטי השמאלי) ועם איגודי החוף המזרחי (שלמאפיה דריסת רגל משמעותית בהם, כפי ששיקפה גם העונה השנייה והמופתית של "הסמויה").

אזכור הנמלים מעלה בקרב המאזינים הישראלים תסיסה רבה. מדוע לתת כוח כה רב לוועד שמחזיק את האצבע על השאלטר של המדינה? מה קורה כשהכוח משחית? בארה"ב נראה כי השחיתות לובשת צורות שונות מאלה שמוכרות בישראל, אבל לייפר טוען כי היא איננה רע הכרחי של עבודה מאורגנת. כשאיגוד עובדים מושחת, הוא אומר, הוא משרת טוב יותר את האינטרסים של המעסיק, שיכול לקנות את ראשי האיגוד בבצע כסף או טובות הנאה, ולשלם כך מחיר נמוך בהרבה מהמחיר של שיפור מצבם של העובדים. לפיכך, האינטרס שיהיה איגוד חזק, דמוקרטי ובריא הוא אינטרס של רוב העובדים, ולא של המיעוט שעשוי לתפוס את המקומות הקרובים לסיר הבשר.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי לשפר את מצבם של העובדים? "אקונומיסט", אביר השוק החופשי, מציע להוריד משמעותית את מס החברות. הצעה דומה הציע ליאור לוין במאמר שפורסם ב-TheMarker אתמול: לחתוך לחצי את מס החברות בתנאי שמפעלים יחלקו את רווחיהם לעובדים. אפשרות אחרת, קצת בדומה למודל ההיי־טק בישראל, היא לתת לעובדים בעלות, ולו מזערית, על המפעל – ולהפוך אותם לבעלי הון. "אקונומיסט" גם אוהב את הרעיון הזה, וסבור שצריך להעלות את המס על ההון, הנמוך משמעותית מהמס על עבודה.

ללייפר יש הצעות קונקרטיות, אבל הן נשמעות כמו אצבע קטנה מדי בחור גדול מדי בסכר. הוא נותן לדוגמה חוק באורגון, מדינת הבית שלו, שאוסר לייצא מאורגון בולי עץ שלמים, אלא רק קורות חתוכות, ובכך משאיר את העבודה של חיתוך העץ באורגון. הוא גם מביא דוגמה על ענף הדיג באלסקה, שבו מיוצאים דגים שלמים (למעט הראש) לסין, שם הם מעובדים וחוזרים בתור מוצר ארוז לארה"ב לצריכה. "למה שאלסקה לא תחוקק חוק שאוסר לייצא דגים שלמים?" הוא מציע.

עם הזדקנות האוכלוסייה, העלייה בגיל הפרישה, וכל התהליכים שתוארו כאן, החלק של האוכלוסייה שיש לו כישורים שלא ניתן להחליפם בקלות על ידי מחשבים או פועלים סיניים מצטמצם והולך. "בסין מוקמות מאות אוניברסיטאות מצוינות", אומר לייפר. "מי אומר לכם הישראלים שהמהנדסים הסיניים של עוד 20 שנה לא יוכלו להחליף את אומת הסטארט־אפ? מה תעשו אז?"

התשובה איננה ברורה, אבל אולי היא אפורה יותר ממה שאנחנו חושבים. תהליכי הגלובליזציה מתחילים בשינויים מהירים ומזעזעים, אבל בחלוף רבע מאה בערך מאז שהחל גל הגלובליזציה האחרון, אפשר לראות שהשכר בסין עולה, ושמהנדסי בנגלור לא נחשבים לתחליף כל כך מבוקש למהנדסים במערב. יכול להיות שיתחולל תהליך של איזון ובקרה עצמית בין הכלכלות השונות, בין המאזן הדמוגרפי המורע לבין המשאבים הטבעיים; יכול להיות שתומצא טכנולוגיה חדשה, שתדרוש דורות חדשים של חדשנות ובינה אנושית – כמו מסע בין כוכבים; או יכול להיות שטכנולוגיה חדשה או מבנה חברתי חדש יאפשרו להגשים את החזון האוטופי שבו אנשים לא יצטרכו לעבוד הרבה ועדיין יוכלו לחיות בכבוד – זה מה שרובנו רוצים, לא הרבה יותר מזה.

"האיגודים המקצועיים לא צריכים להיות חברות ביטוח לעובדים". דה מרקר, 20.6.2013
בשנים האחרונות נתונים איגודי העובדים בארה"ב למתקפה מצד המחוקקים במדינות, המבקשים – ומצליחים בהדרגה – לשלול זכויות משא ומתן קיבוצי וזכויות אחרות מעובדי ממשל ■ לדברי פרופ' גורדון לייפר, מומחה ליחסי עבודה ויועץ לאיגודים, מאחורי המתקפה נמצאים גורמים עסקיים
זה היה אחד המאבקים העזים ביותר בתולדות תנועת העובדים של ארה"ב. השנה היתה 2011, והמושל הרפובליקאי של ויסקונסין, סקוט ווקר, הגיש בעיצומו של החורף הצעת חוק שנועדה לשלול את זכויות המשא ומתן הקיבוצי מעובדי הממשל המקומי. בפועל, הצעה זו נועדה לחסל את התאגדויות עובדי מדינת ויסקונסין, בטענה כי רק כך יצליח הממשל לקצץ בהוצאות ולמנוע משבר תקציבי.

עשרות אלפי אנשים שהגיעו כדי להפגין מול הקפיטול של מדיסון, בירת ויסקונסין, היו הסנוניות שבישרו את מחאת "לכבוש את וול סטריט", שנולדה יותר מחצי שנה לאחר מכן. מאחורי הקלעים פעלו נציגים מטעמו של הנשיא, ברק אובמה, לצד האיגודים, ועמותות חמושות שהוקמו בכספי מיליארדרים שמרניים מימנו את הקמפיין הרפובליקאי.

"בשנתיים־שלוש האחרונות היו התקפות על איגודי העובדים של עובדי הממשל, בעיקר המורים. זה התחיל בוויסקונסין", מסביר פרופ' גורדון לייפר, מומחה לתחום יחסי העבודה מאוניברסיטת אורגון, שהיה גם יועץ מדיניות בכיר לוועדת החינוך והעבודה של הקונגרס האמריקאי. לייפר יעביר ב-26 ביוני סדנה פתוחה לציבור שמארגנת המכללה החברתית כלכלית בבית אגרון בירושלים בנושא הפרטת מערכת החינוך בארה"ב ובישראל.

מאז 2011 עובד לייפר עם המכון למדיניות כלכלית בוושינגטון, המזוהה עם ארגוני העובדים, בתיאום ופיקוח על מחקרים בתחום יחסי העבודה. חלק גדול ממחקרו עוסק במאבקים על החינוך ואיגודי המורים, שנחשבו במשך שנים לאיגודים הגדולים והחזקים בארה"ב, ונתונים כיום תחת המתקפה הקשה ביותר של מאמצי חקיקה רפובליקאים להחליש את כוחם. "האג'נדה היא לכאורה המשבר התקציבי. ואולם, כשמסתכלים על הראיות מגלים שאין שום קשר בין התאגדות למשבר תקציבי. בעשר מדינות שבהן אין הסכם עם האיגודים יש משבר תקציבי. ובחלק מדינות שיש בהן הסכם עם האיגודים אין משבר".

האיגודים בוויסקונסין הפסידו – המחוקקים העבירו את הצעתו של המושל. מפלות דומות רשמה העבודה המאורגנת ברחבי ארה"ב. הניצחון הגדול ביותר של ווקר הגיע כששרד הצעה להדיחו ‏(ריקול‏) ב2012 – והיה המושל הראשון בתולדות ארה"ב שהצעת הדחה נגדו נדחתה. היתה זו תבוסה משפילה לצד הדמוקרטי ולאיגודים.

כיום אין בוויסקונסין זכות משא ומתן קיבוצי לעובדי ממשל, למעט עובדי משטרה, כבאים, תחבורה ושירותי רפואת חירום. החוק לא מאפשר לאיגודים לבקש העלאת שכר, מלבד הצמדה למדד, ואוסר לשאת ולתת באופן קיבוצי על שלל נושאים, כמו בטיחות בעבודה, חופשות וביטוח בריאות. בתחילת החודש הסכים בית המשפט העליון של ויסקונסין לדון בערעור שהגישו איגודי המורים במדינה על החוק. שופט באחד המחוזות במדינה פסק כי החוק פוגע בזכויות חוקתיות כמו חופש הדיבור, חופש ההתאגדות וייצוג שווה.

ויסקונסין אינה המדינה היחידה שפעלה נגד איגודים. מושל ניו ג'רזי, כריס כריסטי, שלל זכויות ותק ממורים בשנה שעברה. 24 מדינות העבירו חוק בשם "הזכות לעבוד" – שמגביל משמעותית את זכותם של איגודים לדרוש מעובדים להיות חברים בהם. במהלך הבחירות לנשיאות הפעילו כמה מעסיקים גדולים, בעיקר תעשייניים שמרנים כמו האחים קוך, תעמולה אגרסיבית בקרב עובדיהם, בנוסח "אם תצביעו למועמד מסוים, יש סיכוי שתאבדו את מקום עבודתכם". לייפר כתב אז שטקטיקות אלה ראויות לרפובליקות בננות ולא לדמוקרטיה חופשית כארה"ב.

המכות שספגו האיגודים בבתי המחוקקים עלו ביוקר לכל תנועת העובדים האמריקאית. ב-2012 הגיע שיעור החברות הכוללת באיגודים מקצועיים בארה"ב לשפל שלא נרשם מאז שנות ה-30 – 11.3% מכוח העבודה הארצי, לעומת 20.1% לפני שלושה עשורים. איגוד החינוך הלאומי ‏(NEA‏), אחד משני איגודי המורים הגדולים ביותר, איבד 100 אלף מחבריו.

לא רק איגודי העובדים הממשלתיים נפגעו

לייפר טוען שבמגזר הפרטי פועלים כוחות שונים מאשר במגזר הציבורי."במגזר הפרטי רק 7% מהעובדים מאוגדים. הגורם העיקרי לכך הוא שאין חוקים שמגינים על העובדים. אם תנסי לארגן איגוד בעיתון ויפטרו אותך, תתקשי להוכיח שזו הסיבה לפיטורים. וגם אם כן, לכל היותר יצטרכו לשלם לך פיצוי של שכרך, מינוס השכר שקיבלת בעבודה החדשה, כלומר סכום הקרוב לאפס".
בישראל התעוררו באחרונה עובדים במגזרים שלא היו בהם איגודים באופן מסורתי, כמו רשתות מזון מהיר וטלקום. איך בארה"ב המגמה הפוכה?

"מאז המשבר מצבם של העובדים הוחמר. מצד אחד, יש יותר עניין באיגודים מאשר בעבר, בשל המצב הקשה של הכלכלה. אבל יש גם יש יותר פחד. כולם חוזרים הביתה ושומעים מבני הזוג שלהם שצריך לשמור על העבודה. לפי הערכות יש 50-25 מיליון אמריקאים שהיו רוצים איגוד, ואין להם".

בשבוע שבו יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד סופג נזיפה פומבית מראש מפלגת העבודה בישראל, ההגנה של לייפר על איגודים מקצועיים עשויה ליפול על אוזניים ערלות. לייפר שמע על ההסתדרות, אולם מסרב לדבר עליה, באמרו כי אינו יודע די.

בוא נדבר בכנות: איגודים הם לעתים מקומות שמטפחים שחיתות, שבהם צוברים כוח ושוכחים להגן על העובדים החלשים. ב-2011, 47% מהאמריקאים חשבו שאיגודי המורים פוגעים בבתי הספר הציבוריים.

לייפר רואה את חשיבותם של איגודים מקצועיים בדרגים הנמוכים יותר. "הלב של איגוד מקצועי הוא דמוקרטיה, ולא רק במובן של ייצוג, אלא של אקטיביזם ושל השתתפות. איגוד צריך להיות לא חברת ביטוח עבור העובדים, אלא רשת של אנשים שמדברים ועובדים ביחד – לא רק מצביעים בעד דבר זה או אחר".

לייפר מודה שאיגודים רבים מתאבנים ומתנוונים, ושנדרש משבר לעתים כדי לשנות את דרכם. "עבדתי עם איגוד של עובדי מרכולים, אצל מעסיק שבו 60% מהעובדים התחלפו כל שלוש שנים. בשל התחלופה, לאיגוד היה אכפת רק מ-25% מהעובדים, שהם הוותיקים ביותר, וממקבלי השכר הגבוה, והם התעלמו מעובדים זוטרים וצעירים – אורזי השקיות והסבלים. מה שקרה זה שהמעסיק הציע חוזה, והאיגוד סירב לו. המעסיק פנה לכל העובדים הצעירים ואמר להם 'לא משתינים עליכם, בואו אתי', והם אישרו את החוזה. בעקבות המקרה האיגוד התעורר, והבין שצריך לדאוג לשאת ולתת על הדברים שחשובים לכל העובדים".

הקמעונית קוסטקו ‏(שכתבה עליה מ"ביזנסוויק" מתפרסמת בגיליון יוני של מגזין TheMarker‏) משלמת לעובדיה יותר מהמתחרות, מטפחת קשרים עם האיגודים, ומצליחה יותר בעסקים ובבורסה. אתה חושב שזה מודל לעתיד? האם התפישה שעסקים צריכים לפעול בצורה אתית שלא פוגעת בסביבה ובעובדים תמשול אי פעם?

בנקודה הזו מאבד לייפר חלק ניכר מההתלהבות שהפגין עד כה בריאיון. "אני לא מאמין שיקרה שינוי כזה. יש מקרים בודדים, כמו קוסטקו, שבהם זה הגיוני. הייתי רוצה שגישה אתית תהיה הרווחית ביותר, אבל זה לא ככה. אני לא חושב שוול מארט טועה בזה שהיא משלמת מעט כדי להרוויח הרבה. הם חישבו נכון, הם לא טיפשים, זה מה שיעשה להם הרבה כסף. אי אפשר להיות נאיבים. המנהלים האלה צריכים למקסם את הרווח, וזו לא טעות.

"אבל בדברים כמו חינוך", הוא מתעורר מחדש, "צריך להילחם לא רק על השכר, אלא האיכות של השירות שנותנים – של החינוך. צריך למצוא דרך לכרות ברית עם ההורים והתלמידים".

העולם עובר שינוי עצום: טכנולוגיה משבשת, דמוגרפיה מזדקנת – כל אלה פוגעים בסיכויי התעסוקה. האם זה משבר גדול כפי שמציגים את זה, ואם כן, איך אפשר להתמודד?

"המין האנושי עבר שינויים גדולים לא פחות בעבר ושרדנו. זה לא השינוי הכי קשה, אבל הוא שונה – בגלל הטכנולוגיה והגלובליזציה. זה ברור יותר בארה"ב מבישראל – שהשחקנים החזקים ביותר פוליטית התאגידים הגדולים ביותר, עברו תהליך של דה־נציונליזציה. שיעור ההכנסות של תאגידים אמריקאים גדולים מחו"ל הולך וגדל.

"לפני 70-60 שנה הגישה השלטת בקרב תאגידים ומנהלים היתה של בניית האומה – כי הם היו זקוקים לצרכנים ולעובדים. אבל עכשיו הם יכולים להיות במקום אחר – הצרכנים, הלקוחות, העובדים. לחשוב במונחים לאומיים כבר לא ריאליסטי. השחקנים הכי חזקים פוליטית לא ממש קשורים ללבה של הארץ – וזה שינוי משמעותי".

היית תומך נלהב של תנועת "לכבוש את וול סטריט". האם אתה חושב שהיא הצליחה לשנות משהו?

לייפר מודה שהתאכזב קשות מדעיכתה של התנועה, וסבור שיש עוד עבודה שצריך לעשות. "האיגודים צריכים לחשוב איך להתארגן בינלאומית – זה אפשרי אבל, מאוד קשה. בעבר בארה"ב חשבו שכל דור יהיה במצב טוב יותר מהקודם. אבל עכשיו רוב האנשים חושבים שמצב ילדיהם יהיה פחות טוב. זה מצב נפיץ ולא יציב פוליטית. זה יוצר הרבה כעס שיכול לפרוץ לכל מיני כיוונים.

"אני סבור שאנשי ה-1% רואים את אמריקה כאימפריה בדעיכה. הם לא מבינים למה צריך את כל שאר האנשים. ל-1% אין אינטרס לאומי, יש להם פנטהאוז בשנחאי והם מוכנים להגר בכל רגע".

המצב הנוכחי, שבו אי השוויון גדל והתאגידים הגדולים משתלטים על אינטרסים לאומיים, יכול להתקיים לאורך זמן?

"אני לא יודע מה יקרה, אבל אני לא חושב שהעם מתקומם. אני רוצה להאמין שאנשים ימצאו תמיד דרך למרוד נגד אי השוויון ושלטון לא דמוקרטי, בין אם אלה האיגודים כיום ותנועת לכבוש את וול סטריט. מנגד, הפיאודוליזם נמשך מאות שנים, עם כמה מרידות קטנות שדוכאו".לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. ושבעגט ליבם סולגק. לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. ושבעגט ליבם סולגק. לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. ושבעגט ליבם סולגק. לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. ושבעגט ליבם סולגק. לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית סחטיר בלובק. תצטנפל בלינדו למרקל אס לכימפו, דול, צוט ומעיוט – לפתיעם ברשג – ולתיעם גדדיש. קוויז דומור ליאמום בלינך רוגצה. לפמעט מוסן מנת. ושבעגט ליבם סולגק.

התוכנית לפעילות מוניציפלית של המכללה מגיעה לבני ברק ולפרדס חנה

בפברואר ייפתח המחזור הראשון של התוכנית "מעורבות המחלקות לשירותים חברתיים בקביעת ועיצוב מדיניות" מבית המכללה החברתית-כלכלית, בשיתוף המרכז לשלטון מקומי.

בישראל כ-250 רשויות מקומיות בהם מתקיימת פעילות עניפה בתחום הרווחה במסגרת המחלקות לשירותים חברתיים. מנהלי המחלקה למעשה מממשים בתפקידם קביעת מדיניות הן זו המועברת ממשרד הרווחה והן זו המוכתבת על ידי הרשות, ובנוסף מקיימים מדיניות ארגונית במחלקתם עבור העובדים והפונים עצמם.

לאחר שהתקיימה השנה בחיפה, חדרה, ירושלים, ראש העין, אלעד וערים נוספות, מגיעה התוכנית המוניציפלית של המכללה לבני ברק ולפרדס חנה. התוכנית משלבת בין לימוד של נושאי חברה וכלכלה, הכשרה בהתארגנות קהילתית וגיבוש יוזמות לשינוי חברתי ברמה המקומית. התוכנית בבני ברק היא התוכנית השנייה שמקיימת המכללה לאוכלוסייה החרדית ומובילות אותה נשים חרדיות תושבות העיר. בעיר אלעד, בה פועלת התוכנית מאז ינואר 2014, מלווה צוות המכללה את הפעילות הענפה של תנועת "עיר ואם- אימהות למען אלעד. פעילות ופעילי התנועה פועלים בתחומי התחבורה, התכנון והחינוך בעיר. מתוך החיבור בין פעילות מקומיות מאלעד ומבני ברק נולדה התוכנית החדשה.

לתוכנית בבני ברק

במקביל לבני ברק, תפתח ב-28.6 תוכנית לפעילים מקומיים בפרדס-חנה כרכור, ביוזמה והובלה של סניף מפלגת העבודה בעיר. התוכנית תתמקד בהתארגנות קהילתית ובגיבוש יוזמות מקומיות, והיא מהווה המשך לקורס שהתקיים בעיר לפי שנה, אשר עסק במצב החברתי-כלכלי בישראל תוך התייחסות לתחומי מדיניות שונות- חינוך, שוק עבודה ועוד.

לתוכנית בפרדס חנה

מבנה פעילות זה משקף את הדגש ששמה המכללה על פעילות לשינוי חברתי שנשענת על ידע חברתי-כלכלי ואג'נדה בהירה של שוויון וצדק חברתי.

את שתי התוכניות ילווה צוות בהובלת עו"ד בועז גור, מיכל צ'רנוביצקי, בועז גור ואיילה בריליאנט.

108 שיעורים על חברה וכלכלה

108 שיעורים על חברה וכלכלה מאת המכללה החברתית כפי שהופיעו ב-Ynet מעורבות

"פינוי ובינוי" האומנם רצוי? ואם כן, כיצד?
"תהליכים של פינוי ובינוי במרקם העירוני הישן הם אסטרטגיה עירונית ותיקה, המופעלת קרוב למאה שנים בערים רבות. חוקרים רבים עוסקים בנושא מזה עשרות שנים והצטבר ידע מחקרי מקיף". שיעור במכללה החברתית כלכלית
הדעיכה הצפויה של תל אביב
"94% מהשטח המוניציפלי של ת"א, כולל שכונות פרבריות מנומנמות בלבד,שהמשיכה העיקרית אליהן היא קרבתן למרכז התוסס. התרומה העיקרית שלהן היא מיסים עירוניים, אבל אין להם תרומה למרקם ולקצב של עיר אינטנסיבית ופעילה המהווה מרכז מטרופוליני". שיעור במכללה החברתית כלכלית
העסקה פוגענית והחברה הישראלית
"מי שמסכים עם ניצול של עובדי קבלן בניקיון ובשמירה עלול למצוא את עצמו או את חבריו מנוצלים כמורה-קבלן, כמרצה-קבלן, בנקאי-קבלן, מתכנת-קבלן או כל צורת קיפוח אחרת המאפשרת למעסיק 'להתייעל' על חשבון שכרם של עובדים ורווחתם". שיעור במכללה החברתית-כלכלית
החסכון הפנסיוני בישראל – מורה נבוכים
רפורמה רודפת רפורמה, תוצאות של שינוי אחד מביאות לתיקון נוסף בוועדה מיוחדת. רועי מימרן, יו"ר פורום החוסכים לפנסיה בישראל, מעביר שיעור במכללה החברתית כלכלית בשאיפה לעשות לנו קצת סדר בראש בכל הקשור לחסכון הפנסיוני

על סביבה, ערכים ומה שביניהם
"כדאי שנחשוב כל אחד מאתנו על הערכים המנחים אותו והשפעותיהם על עיצוב היום יום שלנו: איך אנחנו מתניידים? איפה אנחנו חיים? מה אנחנו לובשים? מה אנחנו אוכלים? מהם הערכים מאחורי קבלת ההחלטות שלנו בנושאים אלו ואחרים?". שיעור במכללה החברתית כלכלית
קנו מידע בחנות המדע. האקדמיה בשירות החברה
העובדים בחנות המדע עושים בעיקר עבודת תיווך: הם מקבלים שאלות מארגוני חברה אזרחית, מנגישים מחקר קיים שנעשה בנושא, ואם השאלה דורשת מחקר נוסף הם מאתרים חוקרים לביצוע העבודה. האתגר בעבודה הוא כפול: לתרגם צורך שעולה מהשטח לשאלה למחקר מדעי ואז למצוא את האנשים שיבצעו את המחקר. שיעור במכללה החברתית כלכלית
שיעור על שכר וטכנולוגיה
"לאורך ההיסטוריה של הפיתוח המואץ של הטכנולוגיה מאז המהפכה התעשייתית, היה תפקיד מרכזי לטכנולוגיות המחליפות עובדים במכונות. זה החל במכונות הטוויה והאריגה, נמשך ברכבות ובכלי תחבורה דומים, ובא לביטוי גם כיום במחשבים וביישומיהם". שיעור במכללה החברתית-כלכלית

קיץ של מחאה: האם הצליח המאבק החברתי?
ביולי 2011 אישה צעירה אחת החליטה שנמאס לה ויצאה עם אוהל לרחוב. בתוך ימים, התרומם מסך הדיסוננס הקוגנטיבי בו היתה נתונה החברה הישראלית, וההמונים יצאו לרחובות. בזכות מה הצליחה המחאה של קיץ 2011?

מה יהיה עם שוק העבודה בישראל?

"רגולציה נכונה של שוק העבודה היא בעלת פוטנציאל ליצירת צמיחה ומזעור בעיות הנמצאות היום על סדר היום והקשורות לממשל תאגידי, כמו גם לצדק חלוקתי". שיעור במכללה החברתית-כלכלית
ציון 100 בכלכלה וחברה. למען חברה צודקת
באוקטובר 2006 פורסם המאמר הראשון של המכללה החברתית-כלכלית. מאז, עלו 99 מאמרים נוספים ששפכו אור, התריעו, ומעל לכל פעלו להרחבת הדיון והמאבק למען צדק חברתי. בתקווה לחברה שיוויונית וצודקת יותר עוד לפני השיעור ה-200

למה לכסף שלנו אין מספיק כוח?
"אחת הבעיות העיקריות בבסיס סוגיית יוקר המחייה בישראל היא הפער בין השכר ליוקר המחייה. אחוז גדל והולך של ישראלים מרוויחים שכר שהולך ונהיה פחות ריאלי ביחס ליוקר המחייה". שיעור במכללה החברתית-כלכלית

האשכנזים-חילונים-סוציאליסטים-לאומיים עוד כאן
"ה'אשכנזי' המוחה מדבר היום בראש וראשונה כאזרח, הסוציאליסט הפך ל'סוציאל-דמוקרט' והדמוקרטיה החליפה את הלאומיות כדגל מרכזי. הקריאה למדינת רווחה אינה דורשת שיבה לממלכתיות המפא"יניקית החונקת ולועדות המסדרות, אלא לדמוקרטיה חברתית, פתוחה, צודקת ולא לאומנית". שיעור במכללה החברתית-כלכלית

לזיהום סביבתי אין גבולות?
אף בר דעת לא היה מוכן לחיות בצמוד לגדר של מפעלים המטפלים בשפכים תעשייתיים מסוכנים ברמת חובב, אלא אם הוא בדואי. אף בר דעת לא היה מוכן לחיות על שפת מכרה פוספטים ולחשוף את ילדיו לקרינה רדיואקטיבית, אלא אם הוא תושב ערד וכסייפה. הריאות של התושבים הללו לא בנויות אחרת, אך בגלל שהם גרים בפריפריה האם ניתן להתייחס אליהם אחרת? שיעור במכללה החברתית כלכלית
מדוע לא קיימת תוכנית לאומית למאבק בעוני?
בעיצומו של המשבר העולמי, הכריז האיחוד האירופי על שנת 2010 כאל שנת צמצום העוני, שנה בה נתבקשו ממשלות האיחוד לבנות תוכניות ואסטרטגיות המשלבות את רמה הלאומית והרמה הלוקאלית כאחד. ומה באשר לישראל? . שיעור במכללה החברתית כלכלית
חברות שירותים – האתגר הבא
"במקום להכריע באופן כן וישר בדבר גודלו של המגזר הציבורי, הרשויות בוחרות לכנות את מי שהיו עובדי חברות כוח אדם 'עובדי חברות שירותים', להעסיקם כמשתתפים חופשיים, או לחלופין לפטרם בטרם מסתיימת התקופה הרלוונטית". שיעור במכללה החברתית כלכלית
"העשירים יתעשרו והשאר ישלמו"
"כיום שולט במערכת הפיננסית כלל כלכלי קניבליסטי פשוט: מניפולציה פיננסית כלכלית, הרס וסחיטה הם רווחיים הרבה יותר, מיצירת ערך אמיתי". שיעור במכללה החברתית-כלכלית

מותה של אירופה החברתית, הסוציאל דמוקרטית
"שיעור הצמיחה הצפוי של 3.3% בלטביה עבור 2011 מוצג כעדות להצלחה. אבל ידרשו הרבה שנות צמיחה בשיעור זה כדי לחזור להיקף כלכלת לטביה ב-2007. האם קפיצת 'חתול מת' זו משכנעת מספיק כך שמדינות אחרות באיחוד האירופי יפעילו מדיניות צנע דומה?". שיעור במכללה החברתית-כלכלית

אקטיביזם ועבודה סוציאלית, שילוב מנצח?
"לכאורה נראה כי קיימת הלגיטימציה לשימוש באקטיביזם בעבודה סוציאלית, אך בפועל ממעטים עובדים סוציאליים להשתמש בכלים אלו לקידום צדק חברתי עם ועבור לקוחותיהם". שיעור במכללה החברתית-כלכלית
הפרטה במחדל – מדיניות הדיור בישראל
"לעיתים הפרטה מתבצעת לא על ידי פעולה אקטיבית של מכירה, מכרז או רישוי, אלא על ידי צמצום הפעילות השלטונית, באמצעות קיצוץ תקציבי או שינוי חוקים ונהלים, אף שלא חל שינוי בביקוש לשירות הציבורי". שיעור במכללה החברתית כלכלית

ג'נטריפיקציה ודחיקה על כוס קפה
הצד החיובי של תהליכי ג'נטריפיקציה בולט לעין: בניינים זוכים למתיחות פנים, עסקים חדשים נפתחים, העירייה משקיעה בתשתיות ובניקיון, תחושת הביטחון משתפרת, המחירים עולים, משקיעים מתעניינים, בונים, משפצים ועוד תושבים מגיעים. הצד השלילי פחות בולט לעין וניתן לסכמו במונח רחב אחד: דחיקה
חשבון נפש חברתי-סביבתי
"הפרת האיזון בין אינטרסים כלכליים צרים ופרטניים לבין הצרכים והרצונות של התושבים, היא למעשה הבסיס לכל עוולה חברתית וסביבתית כאחד". שיעור במכללה החברתית כלכלית

תשובות לתשובה
"חברות ושותפויות הגז והמשקיעים בהן אינם יכולים לטעון כי לא ידעו על האפשרות שהמדינה עשויה לשנות החוקים ודיני המס החלים בתחומן. טיעונים אלו, המתובלים במילים כמו הגינות, צדק והלאמה, לא עומדים במבחן שכל ישר והיכרות עם התחום". שיעור במכללה החברתית כלכלית

הזכות לחופש ההתאגדות
"הפיטורים הכוחניים במגזר השלישי הם אבן דרך מסוכנת בהמשך הקריסה חברתית במדינת ישראל, מחובתנו כאזרחים לעמוד כגוף אחד נגד הארגונים החברתיים המפטרים עובדים כי ניסו לממש את זכותם להתאגד, ולומר להם שמי שרומס את הזכות לחופש התאגדות, אין לו זכות קיום כארגון חברתי המטפל בעוולות חברתיות". שיעור במכללה החברתית-כלכלית

ערים עם הפסקה
האם רפורמה כלשהי תיתן מענה לבעיות היסוד של תכנון ערים בישראל? נראה כי בסבך "ההולילנדים", שאלה יסודית זו נשכחה מלב ואיש אינו טורח לבחון מהן הבעיות מהן סובלות הערים בישראל וכיצד ניתן לפתור אותן בהתבסס על הניסיון הצבור בעולם. שיעור במכללה החברתית-כלכלית
תוכנית ויסקונסין: עבודה לעניים או עבודה בעיניים?
במסגרת תכנית וויסקונסין מקבלי הקצבאות מחויבים לבצע תכנית אישית של בין שלושים לארבעים שעות בשבוע, הכוללת הכשרה, חיפוש עבודה, חובת שירות בקהילה ועוד. האם כדאי להמשיך ולהשתמש בה? שיעור במכללה החברתית כלכלית
רפורמת הבנייה? נתניהו מטעה אתכם
אם ראש הממשלה היה רוצה באמת לייעל את מערכת התכנון, היה עליו לעשות דברים רבים אחרים חוץ מהרפורמה המדוברת, שתוביל לנזק עצום. שיעור במכללה החברתית כלכלית

הכדור(גל) בידיים שלהם
בזכות הפופולאריות העצומה של הכדורגל, השיווק והפרסום האדירים שנלווים לו, ניתן להבין באמצעותו מהו קפיטליזם מודרני: אלה שיש להם כסף, הם שהשרישו את התפיסה שבלי כסף אין כדורגל. הציבור אימץ את החשיבה הזאת בלי לחשוב
כמה מובטלים יש בישראל באמת?
רק כאשר מוסיפים לשיעור המובטלים הרשמי גם את מספרם של אלה אשר התייאשו מחיפוש עבודה ואת המועסקים במשרה חלקית זעומה, מתקבל שיעור האבטלה האמיתי – והגבוה למדי. שיעור במכללה החברתית-כלכלית
פתאום כולנו ירוקים?
ההתיירקות, שמטרתה הקניית תדמית ירוקה, הפכה כלי בשירות "האחריות החברתית", אותה תפיסה שגואלת אותנו מסיוט המהפכה הנדרש מאיתנו. הסתפקותנו באיוולת המהלכים הירוקים הקוסמטיים, היא בעצם בקשת פטור שלנו מהאחריות האמיתית המוטלת עלינו. שיעור במכללה החברתית-כלכלית
נתניהו אכן תומך בשתי מדינות לשני עמים
ראש הממשלה, בעזרתו האדיבה של שר האוצר, עושים הכל כדי לבנות מדינה אחת לעניים. שיעור במכללה החברתית-כלכלית
כשהכסף מכתיב את צעדי האקדמיה
הראשונים שנפגעים מקפיטליזציית האקדמיה הם המורים מן החוץ והסטודנטים, שהולכים ונתפסים כ"לקוחות" הצורכים מוצר ששמו ידע, במקום לראותם כשותפים לסיעור מוחות. שיעור במכללה החברתית כלכלית
על תהליכי המסחור והפרטה של מערכת הבריאות
"נאמנותו של הרופא המטפל היא קודם כל כלפי המטופל ובהתאם לכך מחובתו להגן עליו מפני גורמים חיצוניים שיכולים לפגוע בו בריאותית, בין אם מדובר במשטר טוטליטרי, מקום עבודה ואף בני משפחה". ד"ר נדב דוידוביץ' מעביר שיעור במכללה החברתית כלכלית על יחסי רופא ומטופל והאינטרסים המשפיעים עליהם
הכלכלה צומחת, האנשים נובלים
"יצאנו מהמשבר!" מריעים מוספי הכלכלה; "חזרנו לצמיחה". איתמר כהן , מרצה ב'מכללה החברתית כלכלית' מציג תמונה עגומה של הצמיחה הכלכלית ומתריע מה שטוב לתמ"ג, לא בהכרח טוב לבני האדם המייצרים אותו
מאחורי הקלעים של "ויסות המטבע"
"לכאורה, מדובר בענייני כלכלה סבוכים שעליהם נאבקים מומחים, ולא בשאלה המועלית לדיון ציבורי. אלא שהנושא, הקובע את יחסי הכוחות במשק, אינו יכול להישאר ללא דיון ציבורי, שיתייחס להשלכות החברתיות של כל הכרעה שתתקבל". שיעור במכללה החברתית-כלכלית

הרכבת שמזדחלת 36 שנה
ב-1973 הורתה ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, להתחיל לתכנן את הרכבת התחתית כחלק ממערכת להסעת המונים שתקל על הנגישות לת"א. היום ב-2009, אוכלוסיית המדינה גדלה ל-7.4 מיליון תושבים, וכבישיה עמוסים ב-1.9 מיליון כלי רכב פרטיים. היזם הודיע שאין באפשרותו לגייס את הכספים הדרושים ומבקש להגדיל את מענק המדינה. שיעור על רכבת המבוששת להגיע
מה מציעה המדינה לבני נוער בפריפריה?
"השיח הציבורי בישראל אדיש לסוגיית תחולת העוני בקרב ילדים, והצגתו כפועל יוצא של בחירות לא נכונות: נו, מדובר בילדים של משפחות ערביות או חרדיות שמי ביקש מהם ללדת כל-כך הרבה ילדים או בילדים של משפחות גרושות. נו, מי ביקש מהם לפרק את הבית. האפשרות שמספר ילדים הוא פועל יוצא של מדיניות ציבורית בדרך כלל לא נידונה"
הסכנה מאחורי "העוף-על-כל-צלחת"
"ממקומה המקופח משהו בסדר היום הפוליטי, משפיעה תעשיית המזון על חיינו וחייהם של שאר דרי כדור הארץ אולי יותר מכל פעילות כלכלית אחרת. הגידול העולמי בצריכת הבשר משקף למשל, את הצלחתם של בעלי-ההון להכפיף את אורח החיים של בני-אדם לאינטרסים שלהם". שיעור במכללה החברתית-כלכלית
סופו של הניאו-ליברליזם? לא כל כך מהר
"ניסיון העבר מלמד שהקפיטליזם משנה את צורתו באופן משמעותי רק על רקע משבר אמון עמוק, וממושך, מצד החברה כלפי דרך ניהול הכלכלה. כדי שתתחלף אידיאולוגיה כלכלית שלטת דרושים אירועים מטלטלים וזמן לעכל אותם". בשיעור ב"מכללה החברתית-כלכלית", מסביר רמי קפלן שאין למהר ולהספיד את הניאו -ליברליזם
הפרטת הקרקעות, למי היא טובה בעצם?
"אין צורך להיות פרשן משפטי כדי להבין את כוונות הממשלה, האוצר וביבי, שהיו גלויות עוד מתחילת יישום הרפורמה. המטרה שלהם היא להפריט את הקרקע ומהר, ולבטל את ה"מונופול הממשלתי" על הקרקע ועל התכנון במדינה". דרור רשף שופך אור על התוכנית להפרטת קרקעות, ומסביר למה לא ממש כדאי לעבור לפרברים. שיעור ב"מכללה החברתית כלכלית"
תקציב לא חברתי ולא כלכלי: פשרה צולעת מאד
"פרשנים כלכליים נוהגים לנתח את מסגרת התקציב וסדר העדיפויות שלו. לרוב אין הם עוסקים כלל במה שהיה צריך להיות בתקציב, כביטוי למדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה". לוי מורב, מרצה במכללה חברתית כלכלית מציג סדרי עדיפויות חלופיים לתקציב המדינה שהתקבל

חוקי או לא? הגבול הדק במרחב האזרחי האפור
"הזכות להחליט מה חוקי ואינו חוקי נתונה בידי הריבון. זכות שנועדה לקדם את הטוב המשותף, להגן על הפרט ורכושו, ולהבטיח התנהלות תקינה של החברה. כדי למנוע מצבים של עריצות הריבון או הרוב, על החוק להבטיח את החלתו על כל האזרחים באופן שווה, ללא הבדל של מין, גזע, ודת". מה ניתן לעשות כדי לצמצם מצבים בהם ההתנהלות אינה תקינה?

שלא תגידו שלא הזהירו אתכם
"ניצחון אשליית האופטימיות התקיים באסון התאומים, בערב מלחמת יום כיפור, ודוגמאות נוספות בהיסטוריה קיימות עד לעת העתיקה. כך אנו עומדים כיום מול תהום פעורה, בה דווקא האמצעים שננקטו לחלצנו מהמשבר עתידים לגרור את העולם כולו לתוכה, ונשאלת השאלה – האם הכלכלנים לא יודעים זאת? התשובה המפתיעה היא שהם יודעים"
כיצד הפכה המדינה אחראית לשביתות בפריפריה?
סקירה הסטורית, תוך שימוש במקרה הדוגמא של אופקים, מסבירה ד"ר שני בר-און מ"המכללה החברתית כלכלית" מהי "שביתת סגירה", כיצד צלחה חמישה עשורים והצליחה לפעול גם הפעם, במפעל "פרי גליל"
שוק חופשי בישראל – סיפור של הקצנה
"ביולי 1985 הכריזו על תוכנית ייצוב המשק. זאת, לאחר אינפלציה מתמשכת, שהגיעה לשיא של 445% לשנה בין דצמבר 1983 לדצמבר 1984. כל מה שקורה במשק הישראלי מתוכנית ייצוב המשק ואילך יכול להיתפס כתגובת פוסט-טראומה – שימוש בתרופת השוק החופשי לריפוי האינפלציה, עד למינון יתר"
סדר עולמי חדש
"קריסתה של וול-סטריט; החלשותו של הדולר; והחובות העצומים של ארה"ב, מצביעים כולם על כך שההגמוניה המוחלטת – הכלכלית, הפוליטית והתרבותית – ממנה נהנה השריף האמריקאי מאז תום המלחמה הקרה, עומדת להסתיים. עופר סיטבון מציג את סופו של העידן החד-מעצמתי
זהירות! הקאמבק של המשטר הפיאודלי
התלות ההולכת ומתעצמת של הפוליטיקה בהון גורמת לרעיון הדמוקרטי לאבד מתוקפו. האם הפיאודליזם ממלא את הקליפה הרעיונית שהתרוקנה? ישי גבריאלי תוהה האם אין ברירה אלא להיכנע ל"ניאו-פיאודליזם" המאיים להחליף את הדמוקרטיה
סין והגלובליזציה – שינוי סדרי עולם?
הפיכתה של סין למעצמה מוכיחה כי מדינות אשר 'משחקות' נכון במשחק הגלובלי – מנצחות. היא שינתה את מאזן הכוחות העולמי, והתחזקות הכלכלה הסינית מספקת השראה למדינות נוספות דוגמת הודו. עם פתיחת השנה האולימפית, ד"ר יורי פינס סוקר את התמורות הכלכליות-חברתיות בסין. חלקו השני של השיעור
דברי הימים של הגלובליזציה הסינית
מקורבן של הגלובליזציה בשנות החמישים, בעשור האחרון סין הפכה לשחקנית מרכזית בתהליך. ההתנגדות לקפיטליזם הומרה באימוץ כללי המשחק המערביים – ובשינוי מאזן הכוחות העולמי. עם פתיחת השנה האולימפית, ד"ר יורי פינס סוקר את התמורות הכלכליות-חברתיות בסין. חלקו הראשון של השיעור
לאן נעלמו עודפי התקציב?
בין 2004 ל-2007 לא חלו שינויים משמעותיים בצמיחה המוגברת של המשק הישראלי: ההכנסות ממסים עוקפות את התחזיות, הכלכלה ספגה את הוצאות ההתנתקות והמלחמה בלבנון והקיצוץ בתקציבי הממשלה נמשך. יואב ריבק ויאיר טרצ'יצקי מסבירים מדוע חרף השגשוג – האוצר דורש להקטין גם את תקציב 2008
האם כדאי להפריט את התכנון בישראל?
תכנון הסביבה הבנויה איננו עניין של מה בכך, ויש קשר הדוק בין התדרדרות החברה לאסון האקולוגי העומד לפתחנו. האם לא הגיע הזמן להפסיק להסתמך על השלטונות ש'יסדרו' את מרחב המחייה שלנו – ולהעביר את התכנון לידיים פרטיות? פרופ' יוברט לו-יון מסביר מדוע עלינו לקחת חזקה על עיצוב פני הארץ שלנו
תחבורה ציבורית – לבעלי מכוניות
כיום, עלינו להכיר בכך שהמפתח לקידום מערכת תחבורה יעילה הוא שימוש בתחבורה הציבורית כתחליף מועדף לרכב הפרטי. פרופ' דוד מהלאל מסביר מדוע הצלחתה של התחבורה הציבורית תימדד על-פי מספר האנשים שבחרו בה – ולא בנסיעה במכונית
נטישת הערים ופיתוח בר-קיימא בישראל
ניתוח של תקציב המדינה מראה כי בעקיפין, אולי אף מבלי משים, ישראל ממשיכה להחליש את עריהָ. בשבע השנים האחרונות, תקציב הבנייה במגזר הכפרי היה גבוה פי חמישה מתקציב חיזוק הערים. נגה לבציון-נדן תוהה מדוע הממשלה, שהביעה לא אחת את רצונה לחזק את הערים ולעבותן – עושה בדיוק את ההפך

היגורו אוכלוסייה ותעשייה יחדיו?
נוכח משבר הסביבה, התעשייה והאוכלוסייה מחויבות לחיות אחת עם השנייה. כל אפשרות אחרת אינה מתקבלת על הדעת – והיא מהווה מאמץ מודע להסוות את גורמי הסיכון. ליעד אורתר מסביר מדוע עיר הבה"דים מספקת הזדמנות לתקן את טעויות העבר
דברי הימים של הגלובליזציה
האם העידן הגלובלי החל לאחר מלחמת העולם השנייה? אולי עם ראשיתה של המהפכה התעשייתית? ושמא התפשטות האנושות מיבשת אפריקה ליתר העולם היתה המאורע הגלובלי הראשון? ד"ר דייגו אולשטיין נותן סימנים בגישות ההיסטוריות לגלובליזציה
מבט על משברי החינוך העברי
רבים מתגעגעים לזמנים טובים יותר, לשנים בהן מערכת החינוך התנהלה על מי מנוחות והמורים היו בעלי שיעור קומה – ולעידנים נטולי שביתות. אולם למעשה, את החינוך היהודי באירופה ואת החינוך העברי במדינה שבדרך ובישראל פקדו לא מעט משברים. דבורה קלקין-פישמן סוקרת מאה שנה של עימותים לא-חינוכיים
מבט על משברי החינוך העברי – חלק ב'
למרות שהמשברים במערכת החינוך כרוכים פעמים רבות במאבק על שכר המורים – אין זהו המוקד העיקרי שלהם. מטבע עיסוקם, למורים יש תפיסה מגובשת של משימותיהם, וקולותיהם של המורָה ושל המורֶה חייבים להישמע. דבורה קלקין-פישמן סוקרת 100 שנה של עימותים לא-חינוכיים. חלקו השני של השיעור
הפקעת הזכויות החברתיות בישראל
ככל שישראל הופכת קפיטליסטית יותר, מתעצם הכרסום בזכויות החברתיות-כלכליות של אזרחיה. בהיעדר חוקה, זכות השביתה, הזכות לחינוך ולדיור וזכויות נוספות הולכות ונעלמות. ד"ר אפרים דוידי מאמין שמאבק חברתי ישיב את הזכויות שהופקעו מאיתנו

אחריות חברתית ומקרה בית הקפה
יש הטוענים שה'אחריות החברתית', אופנה מחייבת בקרב בעלי עסקים והאלפיון העליון, היא מצג שווא – ויש הסוברים שצריך לאפשר להון להוכיח את רצינות כוונותיו. פרופ' דני גוטוויין מודיע שהזדמנות כזו הגיעה, והיא מוטלת לפתחה של עפרה שטראוס

התיאומוניטריזם – דת הכסף
הכלכלה היא דת המצווה על קידוש ערכים וחפצים בצורה עיוורת, ומגלה מעט מאוד כבוד ופחות מכך סובלנות לגויים שבשמה לא קראו לממלכות שאותה לא ידעו. דת, שמבלי שנזהה ונגדיר אותה ככזו, הפכה ב-50 השנים האחרונות לדתו הרשמית של העולם. ישי גבריאלי מציג את דת התאומוניטריזם והשפעותיה ההרסניות
גוויעת הדיור הציבורי בישראל
כמה אנשים משלמים יותר מ-50% מהכנסתם על דיור? היכן הם מתגוררים? כמה מהם חיים בתנאים לא ראויים? כמה דירות למעוטי הכנסה צריכות הרשויות המקומיות לספק מדי שנה בכדי לענות על צורכי האוכלוסייה? איננו יודעים. ד"ר אמילי סילברמן מתארת את ההתכווצות הדרמטית של הזכות לדיור בישראל

כך הפכה ישראל למעצמת צריכה
בעשור האחרון הצטמצם מרחב הבחירה של הפרט ונבלע על-ידי פרסומאים, משווקים וקמעונאים. בהיעדר פיקוח על המנגנונים המקדמים את הצמיחה, כוחות השוק מגדילים את השפעתם על הצרכן כמעט ללא הפרעה. אורלי רונן מתארת איך הפכנו לעוד גלגל במכונת הצריכה – ללא ההגנה שהמדינה אמורה לספק לנו

קורבנות הסחר בבני אדם בישראל
הגיעה העת כי הרשויות יפנימו שלסחר בבני אדם יש יותר מצורה אחת. לא רק נשים הנסחרות לישראל הן קורבנותיו: יש כאן סחר פנים בנשים ישראליות, סחר באיברים, עבדות משקי בית ותבניות רבות נוספות של עבודות כפייה. נעמי לבנקרון מזכירה כי זכויות האדם של אנשים רבים, רבים מדי, עדיין מופקרות בישראל
תולדות המאבק בסחר בנשים בישראל
בין השנים 2001 ל-2007 השתנה הסחר בנשים בישראל: החוק מחמיר יותר עם העבריינים, טיפול המשטרה בקורבנות ובסוחרים התייעל, עבודתם של ארגוני הסיוע התמקצעה – וגם הסרסורים והנשים הנסחרות עצמן מודעים לכללי המשחק החדשים. ריטה חייקין מתארת את ההתמודדות עם התופעה בעשור האחרון
הימין החברתי והתנועה הקיבוצית
נפגעי השתלטות אידיאולוגיית הימין החברתי על בית התנועה הקיבוצית אינם רק חברי הקבוצות החלשות ביותר, אלא אף אנשי השורה. זוהי רק ההתחלה, ואם נמשיך לדבוק ברעיונות ההפרטה והשוק החופשי ממדי העוני והפערים בקיבוצים יגדלו במהירות. דורון נדיב תוהה: האם המהפכה תתמיד – או שהמגמה תשתנה?

ניאו-ליברליזם והמקרה של אחות ביה"ס
דחיית העתירה שהוגשה לבג"ץ נגד החלטת משרד החינוך לבטל את מוסד אחות בית הספר, ולהחליפה במערך ייעודי של מד"א, עברה ללא רעש ציבורי גדול. וחבל שכך. עופר סיטבון מסביר שאין די במאבק משפטי נגד מהלך ההפרטה – וכי הפיתרון הוא שינוי עמוק בתפיסה המעמידה מעל לכל את היעילות והחיסכון הכלכלי

הפוליטיזציה של הארכיאולוגיה בי-ם
כנציגי גישה אקדמית וחילונית, הארכיאולוגים החופרים בירושלים מוצאים עצמם בעמדה ייחודית: הכשרתם דורשת מהם להתנהל באופן חסר פניות; בעוד יזמי החפירות – פקידי ציבור, גופי פיתוח, מממנים ותעשיית התיירות – מצפים לתוצאות שיאששו את תפיסותיהם. רפי גרינברג על ארכיאולוגיה בשירות האידיאולוגיה

תולדות המאבק באנטנות הסלולריות
חברות הסלולר מצמצמות את המאבק באנטנות לשורה תחתונה אחת: תשתית חיונית מול היסטריית המונים; בעוד פעילי "הפורום לסלולריות שפויה" מתעקשים על שורה אחרת לגמרי: התנהלות כוחנית מול אזרחים חסרי זכויות שבריאותם מופקרת – והיעדר כוחות ממלכתיים מרסנים. אבי דבוש מגיש משל חברתי אקטואלי
המתקפה החזיתית על החינוך הממלכתי
מערכת החינוך הממלכתית בישראל הולכת ומידלדלת, ואוכלוסיות שלמות מייצרות לה אלטרנטיבות הנשענות על תקציבי מדינה. החרדים מכיוון אחד, האוכלוסיות החזקות מהשני והמגזר הערבי מהשלישי, נוגסים במערכת ומתרחקים ממנה. ניר מיכאלי מסביר כיצד הפך החינוך לקורבן של תהליכים חברתיים וכלכליים עמוקים
ארבע הערות על הסכם הפנסיה החדש
בחודש יולי חתמו ההסתדרות, בשם העובדים שאינם חברים בה, ולשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, בשם המעסיקים הקטנים שאינם יכולים להתנגד להחלטותיה, על הסכם פנסיה לשכירים במגזר העסקי. דן שפרינצק מסביר מדוע שני הגופים כרתו ביניהם הסכם שלא מחייב אותם – מצגת שווא שנכפתה על צד שלישי
תיקון העולם של התנועה הסביבתית
הסיפור הסביבתי מסופר אמנם כרשימה קודרת של איומים, אך יש לו גם צד אחר, המספק תקווה. התנועה הסביבתית בישראל היא חלק מתנועה עולמית מתרחבת שמקיפה מגוון כוחות. המסר הבסיסי שלה הוא שאיננו נידונים לאסון: הכדור אכן בידינו. ד"ר דב חנין מתעקש שלבני האדם יש יכולות עצומות – וגם נכונות לשנות
איטליה כמודל לפריחת הקואופרטיבים
דרכם של האיטלקים לטפל בבעיות חברתיות מרתקת, ויש ללמוד מהם על צמיחת הקואופרטיבים הסוציאליים. עלינו ללמוד גם על החקיקה וההקלות במיסוי המעודדות את פריחת הקואופרציה, ולקדם חקיקה מקבילה בנושא. אילנה לפידות מסבירה מה גורם להצלחת הקואופרטיבים באירופה – לעומת פירוקם במקומותינו
תקציב 2008 – אותן הזמירות והגזירות
דבריו הריקים של שר האוצר הנוכחי, שלקראת הדיונים על תקציב 2008 קבע כי "השווקים מצפים מאיתנו להמשיך במדיניות צמיחה כדי לקדם את הכלכלה ולטיפול בבעיות החברתיות", לא יכולים אלא להעלות חיוך מר. לוי מורב תוהה: אם זה המצב, מדוע שלא נמנה את השווקים לתפקיד שר האוצר ונגיד הבנק המרכזי?
עבדות מודרנית בעולם ובישראל
בעוד שבעבר העבדות והסחר בבני אדם היו גלויים וחוקיים, בימינו הם הוצאו מהחוק ונעלמו מהשיח הציבורי. אולם מתברר כי במאה ה-21 העבדות היא עסק רווחי, ייתכן שרווחי מאי פעם. אלה קרן מסבירה מדוע העבדות בת זמננו מוסווית ומתעתעת – וכיצד היא משגשגת בחסות הכלכלה החופשית-לכאורה. שיעור שני בנושא

טקסט

מה באמת צריך ללמוד בחוג לכלכלה

לפני מספר ימים התפרסמה רשימה בעיתון זה תחת הכותרת "מרד הסטודנטים לכלכלה". ברשימה תוארו מספר היבטים של הביקורת על הזרם המרכזי של לימודי הכלכלה בארץ ובעולם. הנקודות שעלו בה חשובות, אך אנסה להרחיב קצת הן מצד הביקורת על לימודי הכלכלה והן מצד החלופות בישראל. בשנים האחרונות קמו במספר אוניברסיטאות פורומי סטודנטים לכלכלה שפועלים לקדם מחשבה כלכלית ביקורתית, מעבר למספרים. הפורומים קמו בהשראת הביקורת שנמתחה על הלימודים בנאומו של חגי קוט שהוזכר בטור בכלכליסט, בקורסים של המכללה החברתית-כלכלית ועל ידי חברים בכירים בפקולטות לכלכלה כמו הפרופסורים אריאל רובינשטיין, אביה ספיבק, אריה ארנון, ד"ר נילי מארק ואחרים.

לפורומים ישנה השפעה לא מבוטלת על התפיסות של ציבור הסטודנטים וגם על נקודת המבט של המרצים בחוגים לכלכלה. השלב הבא, הוא להטמיע את רעיונות הפורום – מחשבה ביקורתית, עיסוק במציאות הישראלית וחיבור בין הכלכלה והחברה, בקורסי הבסיס של החוגים לכלכלה. אם הדבר יתרחש, ימומשו מטרות הפורומים והחברה הישראלית תרוויח בוגרים חושבים יותר, עם יכולת טובה יותר להציע וליישם פתרונות למדיניות כלכלית-חברתית.

האם הכלכלה התנתקה מ(מדעי) החברה? הביקורת על לימודי הכלכלה בישראל החלה לפני מספר שנים. במרכז חזן לצדק חברתי במכון ון-ליר קיימו סדרות של מפגשים החל משנת 2004 שעסקו בשאלה "האם הכלכלה התנתקה מ(מדעי) החברה?", המכללה החברתית כלכלית קיימה קורסים של ביקורת הכלכלה העכשווית, פרופ' אריאל רובינשטיין שאל "האם לימודי הכלכלה מזיקים?" וענה שכן ופרופ' ספיבק, אז המשנה לנגיד, אמר ש"לימודי הכלכלה מייצרים כלכלנים עם לב מאבן, אופקים צרים וסגידה דתית לכלכלת שוק קיצונית". ואכן, סטודנט לכלכלה בתחילת דרכו לומד בקורס מבוא לכלכלה את ההנחות לפיהן לבני האדם יש מידע מושלם על המוצר אותו הם רוכשים, לאף יצרן אין יכולת להשפיע על מחירי המוצרים, אין יתרון לגודל בייצור, בני האדם פועלים בצורה רציונאלית ועקבית ועוד. על הפרכה של הנחות היסוד האלה כבר ניתנו מספר רב של פרסי נובל לכלכלה, אך לדבר אין זכר כמעט בקורסי התואר הראשון.

הלימודים מתנהלים מתוך קבלה של התיאוריה הניאו-קלאסית כאמת נטולת הקשר היסטורי וחמור מזה, נעדרת ביקורת. ברור שמבט קצר על המציאות הישראלית מגלה את הכוחות המונופוליסטיים הרבים שפועלים כמעט בכל תחומי היצור והשירותים, את ההתנהגות הלא רציונאלית של הציבור הישראלי שנאחז בתוכניות פנסיה שעושקות אותו רק בגלל ששם הוא התחיל, את היתרון העצום שיש לגודל בייצור והפצה של כמעט כל מוצר צריכה ועוד. אלא שמבט כזה על המציאות הישראלית, איננו חלק מתוכנית הלימודים.

לאור תמונת המצב הקודרת, קמו פורומים של סטודנטים לכלכלה במטרה לקדם מחשבה כלכלית ביקורתית. כדוגמא אתן את התפתחותו של הפורום הפועל באוניברסיטת חיפה מ-2007 שבמקביל אליו קם הפורום הירושלמי. בליווי המכללה החברתית-כלכלית התקיימו מדי שנה מפגשים בהם הציגו מרצים שונים את ביקורתם על האסכולה הכלכלית המרכזית וחשפו את השומעים להיבטים שונים של המציאות הישראלית. הליווי של המכללה החברתית כלכלית נתן תמיכה משמעותית לפורום הן בחשיבה המשותפת על תוכנית המפגשים, הן בחיבור לציבור המרצים והשומעים של המכללה והן בתמיכה הארגונית. במפגשים הראשונים של הפורום לקחו חלק סטודנטים מעטים, אך עם התקדמות סדרות המפגשים ובשל המציאות הכלכלית של 2008-2007, הוא התרחב ובמפגש שהתקיים אחרי פרוץ המשבר הכלכלי העולמי כבר נכחו קרוב למאה סטודנטים. בשנה"ל העוקבת נפתחו פורומים גם באוניברסיטאות תל-אביב ובן-גוריון.

במהלך שנות קיומו של הפורום הוא הצליח להביא לידיעת סטודנטים לא מעטים היבטים חשובים של המציאות הישראלית וחשוב מזה, לפתח אצלם את הביקורת והמחשבה היצירתית. כחלק מפעילות הפורום קוימו מפגשים של מובילי הפורומים בסיוע התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון-ליר שאף שיתפה עמו פעולה בהפקת חוברת שבוחנת את לימודי הכלכלה בישראל. החוברת והנושא נכנסו אט אט למרכז השיח ובשני הכנסים האחרונים של האגודה הישראלית לכלכלה התקיימו מושבים שבחנו את לימודי הכלכלה. כעת, אחרי יותר מחמש שנים של פעילות פורומי סטודנטים ברחבי הארץ, הגיעה השעה למסד את הפעילות. יש להכניס את החומרים – ביקורת המודל הניאו-קלאסי, מודלים כלכליים חלופיים, אי שוויון, כלכלה אקולוגית, היסטוריה של המחשבה הכלכלית, היבטים פילוסופיים ועוד, אל ליבת תוכנית הלימודים. קורס המבוא לכלכלה לא צריך להיות מבוא למודל הניאו קלאסי. הוא צריך לסקור מודלים שונים שהתפתחו במרוצת השנים, לתת את היתרונות והביקורת על המודלים השונים ולהוסיף היבטים אקטואליים לחומר הלימודי. במהלך עבודת הפורומים נתקלנו בקורס המבוא של אוניברסיטת ברקלי שעושה בדיוק את הדברים האלה. יש ליצור קורסים חדשים של מבוא לכלכלה בהשראת הקורס הזה וקורסים אחרים וכך ליצור סטודנטים לכלכלה חושבים, ביקורתיים ויוצרים. לטובתם, ולטובת החברה הישראלית.

הכותב הוא חבר הנהלת אופק – מייסדת הבנק הקואופרטיבי הישראלי וממקימי פורום סטודנטים לכלכלה בחיפה, בליווי המכללה החברתית כלכלית

רוצים שר"פ? תראו את הדסה

מנכ"ל המכללה, רמי הוד, על מה שועדת גרמן צריכה ללמוד ממשבר בית החולים הדסה.פורסם בהארץ, 09.02.2014"ערב טוב יאיר, זאת יעל. המשבר בהדסה מדיר שינה מעיני. אני יודעת שהמלצות הועדה בראשותי על החלת שר"פ בבתי החולים הציבוריים אמורה להצטרף לרשימת ההישגים שהבאנו למעמד הביניים. שזו הדרך שלנו לאפשר לו טיפול טוב יותר מבלי להגדיל את התקציב. אבל בפוליטיקה החדשה צריך לומר את האמת: אם מוסד שמגלגל 250 מיליון שקל משר"פ ו-78 מיליון מתיירות רפואית עומד לקרוס, כנראה שהשוק לא יודע לנהל את עצמו. אם השר"פ מאפשר ביצוע של ניתוחים פרטיים בבוקר, על חשבון זמן ציבורי, ומעוות את מערכת השכר, כנראה שפיקוח לא יעבוד. לכן, אני סבורה שאנו צריכים לשנות כיוון. לא אשא על מצפוני שבתקופת כהונתי יונהג שר"פ, שזמן ההמתנה של אלו שאינם משלמים יהיה פי 13.5 מאלו שמשלמים, כמו בהדסה. לכן, אני מתכוונת לכנס את הוועדה שבראשותי ולהוריד את אופציית השר"פ מעל שולחנה. את מערכת הבריאות נתקן על-ידי השקעה ממשלתית ברפואה הציבורית ויצירת חיץ בינה לבין הפרטית".שיחה כזאת בין שרת הבריאות לשר האוצר לא התקיימה במוצ"ש, לאחר שהמדינה החליטה להזרים 50 מיליון שקלים להדסה. היא לא התקיימה משום שעל אף שהמסקנות מהמשבר בהדסה ברורות כמו גם דעות המומחים המתריעות מפני ההשלכות ההרסניות של השר"פ, ההחלטה הצפויה של ועדת גרמן על שר"פ – מרוכך, מפוקח, זה בכל מקרה טיפול רפואי תמורת כסף פרטי – היא החלטה פוליטית. השר"פ הוא פתרון שנרקח במיוחד עבור מעמד הביניים. העניים יסבלו ממנו, העשירים כבר מזמן במערכת הפרטית, ורק מעמד הביניים נמצא בין הפטיש לסדן, בין ההזדקקות שלו כמעמד נשחק למערכת ציבורית חינמית ואיכותית לבין רצונו להשתמש במעט הכסף שעוד נותר לו כדי לא לחכות בתור חודשים כמו העניים.תפקידו הפוליטי של השר"פ הוא ליישב את הסתירה בין הבטחת הממשלה לשפר את חייו של מעמד הביניים לבין המשך מדיניותה השוחקת אותו, כמו למשל ההחלטה לשנות את הכלל הפיסיקלי ובכך לגרוע בשנת 2015 שישה מיליארד שקלים מההוצאה הציבורית, מה שמבטיח את המשך שחיקת תקציב הבריאות. מצב זה, בו מחריף הפער בין ציפיותיו של מעמד הביניים לבין מה שהוא מקבל מהמדינה, גרם בקיץ 2011 למאות אלפי הורים לדרוש חינוך חינם מגיל 3 – ולנצח.תסריט דומה יכול לחזור על עצמו בתחום הבריאות. אל מול האפשרות של שיקום הרפואה הציבורית, תציע ועדת גרמן למעמד הביניים עיסקה: האפשרות לבחור רופא בתשלום בבתי החולים הציבוריים תסלול עבורו נתיב פרטי-ציבורי זול יותר מאשר זה שקיים באסותא, ובתמורה הוא יישאר אדיש לשחיקת תקציב הבריאות ולהרס המערכת הציבורית. אלו, כך אומרת לו הממשלה באמצעות השר"פ, הם הבעיות של העניים. עיסקה אפילה זו תגרום לתסריט ידוע מראש: גובה הביטוח המשלים שנאלץ מעמד הביניים לשלם יוכפל, הוצאותיו על בריאות ינסקו, וההכנסה הפנויה שלו תרד. תחושת החופש להשתדרג באמצעות תשלום נוסף תתברר עם הזמן כאשליה ממכרת, בדיוק כפי שקורה במערכת החינוך, בשוק הפנסיה המופרט, ובשוק העבודה עם הפגיעה בעבודה המאורגנת.בשלוש הזירות הללו מעמד הביניים ראה בהפרטה דרך לשדרוג מעמדו ולשחרור כבליו מהמדינה, ושלושתן חוללו את התהליך שהפך אותו למעמד שחוק ועני יותר. נותרו עוד כמה שבועות עד שועדת גרמן תקבל את החלטותיה. בזמן זה יכול עדיין מעמד הביניים להתעורר. עליו ללמוד את הלקח משני עשורים של הפרטה ששחקו את בטחונו החברתי ודחקו אותו לשולי העוני. אם אלו אינם מספיקים, מופיעים המחדלים בהדסה ומוכיחים מה קורה כששירות רפואי הופך לסחורה.על מעמד הביניים לראות בכוונה להנהיג שר"פ מתקפה על המעוז האחרון של מדינת הרווחה ולסרב לעסקה המסוכנת שמציעה לו הממשלה. מזור למצוקותיו אינו מצוי בפתרונות סקטוריאליים המבוססים על כסף שכבר אין לו, אלא בשינוי המדיניות הממשלתית מהפרטת מערכת הבריאות להלאמה שלה. הכותב הוא מנכ"ל המכללה החברתית-כלכליתArticle by Rami Hod, Sea’s Executive Director Originally published in Haaretz, 9.2.2014 "Good evening Finance Minister Yair Lapid, it's Health Minister Yael German. I haven't slept a wink since the Hadassah crisis broke out. I know my committee’s recommendations regarding the introduction of Private Medical Services (PMS) in public hospitals were meant to be part of the success we registered for the middle class – our way to give it better care without increasing the budget. But now we are in the era of ‘new politics’, and the truth must be told: If an institution which rakes in 250 million shekels (~$71 million) from private medical services and 78 million (~$21 million) from medical tourism is financially buckling over, then apparently the market can't run itself. “If PMS allows privately-funded operations to take up public time in the hospital during the morning hours, all the while distorting the wage system, regulation won't work. Therefore, I think we must change course. My conscience will not allow PMS to be enacted on my watch, so that waiting times for non-paying patients will be 13.5 fold that of paying patients, like is the case in Hadassah. Therefore, I intend to convene the committee I head and put forth a motion to reject the PMS bid. The ailing health system will thus be fixed by State investment in public medical services and by make sure it is kept segregated from the private health system." This fictional conversation between Health Minister Yael German and Finance Minister Yair Lapid didn't take place after the State decided to divert some 50 million shekels to Hadassah on Saturday. The clear conclusion from the Hadassah crisis is clear, and echoes those foreseen by experts who warned against the destructive repercussions of PMS. But the bottom line is that the German Committee's expected decision over PMS – the watered down, reduced and regulated version, is still medical care in return private funds, and is thus a political decision. The PMS was a solution custom made for the middle class. The poor will suffer from it, the rich are already paying for medical care, and only the middle class is footing the bill – stuck between a rock and a hard place, between the erosion of its financial status – which leads to a need in free public healthcare – and its desire to use what little money it has to avoid the months-long queue the poor are forced to endure. The political role of PMS is to solve the contradiction between the current government's promise to improve quality of living for its middle class voters, and the attempt to to maintain the policy which erodes it – like the decision to change fiscal rules and reduce public spending for 2015 by six billion shekels (~$1.6 billion), ensuring the continued dilution of the health budget. The growing rift between the middle class' expectations and what it actually gets from the State led hundreds of thousands of parents in the summer of 2011 to demand free education from the age of three – and actually get it in a landmark concession from the government. This scenario may repeat itself in the health system. Facing the possibility of rehabilitating the public health system, the German Committee will offer the middle class a compromise: choose a doctor for a fee at public hospitals, through a cheaper private-public package, and in return, the middle class will remain indifferent to the erosion of the health budget. The ramifications of the destruction of the public health system, the government tells the middle class with the help of the PMS, are the poor's problem. The shady deal will bring about a well-known scenario: The supplementary insurance cost the middle class is already paying will be double, its health expenditures will shoot through the roof, and its liquid income will plummet. The freedom to upgrade your health service package for an additional fee will eventually be exposed as an addictive illusion, the same as was in the case of education system, the privatization of pension funds, the assault on organized labor in the labor market. In these three fields the middle class viewed privatizations as a way of upgrading their status and removing the shackles binding them to the State, but these only eroded their status and impoverished them even more. There are still a few weeks before the German Committee has makes its decision. There is still enough time for the middle class to wake up. It must learn the lesson of the privatizations of the past two decades, which eroded their social safety net and pushed them to the brink of poverty. If all this is not enough, the Hadassah crisis is also example of the ramifications of turning medical care into a commodity. The middle class must see the desire to enact PMS as an attack on the last bulwark of the welfare state and thus refuse the government's dangerous proposal. The cure for the middle class' ailments is not in sectoral solutions based on money it no longer possess, but by stopping the government from embracing a policy of privatizing the health system, opting instead to strengthen it.

נפתחה התוכנית לכלכלנים חברתיים- תוכנית מלגות חדשה לסטודנטים לכלכלה מבית המכללה

בנובמבר 2014 נפתח המחזור הראשון של התוכנית לכלכלנים חברתיים. 32 סטודנטים מאונ' ת"א ומהאונ' העברית לומדים סמינר שנתי בנושאי כלכלה וחברה בהנחיית מיטב המומחים בישראל ויבצעו פרקטיקום במוקדי חשיבה והשפעה במגזר הציבורי.

צוות ההיגוי של התוכנית כולל את מנכ"ל המכללה, רמי הוד, מנהל התוכנית- יובל כרם, מנהל השלוחה הצפונית של המכללה- רפי קמחי, לצד אנשי חברה וכלכלה בולטים מהאקדמיה ומזירות נוספות- ד"ר נילי מארק, פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי, פרופ' יוסי יונה, ד"ר רונן מנדלקרן, אלי גרשנקרוין, ירדן קידר ענת רוזיליו, מיקי דריל ונעמיקה ציון.

לסילבוסים של התוכנית ולמידע נוסף:

הקול הקורא שפורסם באוקטובר 2014:

המכללה מזמינה סטודנטים לתואר ראשון בכלכלה להגיש מועמדות לתוכנית מלגות ייחודית, שתיפתח בשנת הלימודים הקרובים באוניברסיטת תל-אביב ובאוניברסיטה העברית. התוכנית מתקיימת בשיתוף פורום הסטודנטים לכלכלה בישראל, המדור למעורבות חברתית באוניברסיטת תל-אביב, קרן אברט וקרן ברל כצנלסון, מכון ון ליר.

קול קורא להגשת מועמדות לתוכנית כלכלנים חברתיים

Socially oriented Israeli geeks try to change 'Darwinist’ spirit of start-up nation

Frustration felt by Israeli social activists over their inability to alter government policy has led to numerous initiatives aimed at changing the world from the ground up. The frustration felt by Israeli social activists over their inability to alter government policy has led to numerous initiatives aimed at changing the world from the ground up, like cooperatives and new companies owned by workers or consumers. One of the more fascinating of these endeavors is Carmel, a programing cooperative that is challenging one of Israeli capitalism’s main sources of pride: the high-tech industry. The founders of the Haifa-based cooperative, which was launched in August and is currently in the final stages of the registration process, are four high-tech journeymen who are also social activists. Noam Levy, 36, and Carmel Neta, 28, are active in the Democratic Workers Organization; Yosef Baruch, 38, was a leader of the Hazit Hatzfonit (Northern Front) group during the social protests; and Idan Kaminer, 42, is an activist in public broadcasting. Met in protest tent Nothing that can be found in their office, located on the sixth floor of a building in Haifa’s hiCenter high-tech park, hints at what their company was founded to do. The generic glass doors, whiteboards and programming books don’t give anything away. “Noam and I met when we studied computer science together,” says Baruch, who was unanimously voted CEO of the company. “During the protests of 2011, I came to the tents in Haifa to see what was going on. I saw smoke, heard drums and people screaming ‘the people demand social justice,’ but didn’t know what to think of it. Only when I saw Noam did I realize that there were serious people there, and it was worthwhile to sit down and talk. I sat down, and didn’t move from there for two years.” Carmel employees say that not everything that glitters is gold in the startup nation. “The approach to high-tech is very Darwinist,” says Levy. “It used to be at Microsoft that the worst 5 percent would be sent home. There’s the well-known limit at age 40, after which you’re overqualified and the amount of positions open to you is very small, because you only need so many managers and department heads.” “High-tech is a cruel world, unlike any other,” adds Baruch. “And startups are the cruelest. They expect the employees to work for free, but only one in 10 startups succeeds. You’ve got an expiration date, and it will come much sooner than you’ll reach retirement age. Even if I’m on a secure management path, some 25-year-old accountant can decide to cut the cost of my salary with one cold-hearted decision.” According to Baruch, “Management flexibility is mostly an excuse to fire people over a certain age. The high-tech market in Israel has not reached its human potential because it’s mired in ageist thinking. The industry is training new programmers, even though there are programmers over the age of 50 who are willing to work for low pay.” The idea to conduct their company differently came up during a course on cooperatives at the Social Economic Academy. Weeks before the course, Medingo, where Levy was employed, was sold for $160 million to the Swiss pharmaceutical giant Roche and had to close. He saw something absurd in the situation. “The company I worked for had to close because it was successful. Medingo was a very successful place, and it was actually the success that made it break up. Isn’t that stupid?” he notes. “We thought about whether we should go in as employees in the industry or try to start something new − and we went with something new,” Levy continues. “Since we decided to work together, each one of us has received at least two job offers.” The most important thing is making social action part of life, they say. “I don’t like social action that’s totally disconnected from politics,” says Neta. “No evenings-only social action, or Saturday night protests. The only way to make real change is through the workforce and the economy. Currently, our company is building an information system for a big university, and other companies’ websites, with the goal of generating initial income. For the future, our cooperative is planning to develop an agricultural product.” In the meantime, the members are trying to formulate rules for the cooperative. They’d like to see all the employees join them as members of the cooperative, including maintenance workers. Also, the highest salary won’t be more than five times the lowest salary, in the worst-case scenario. In the meantime, the four partners have equal salaries. “Rules sound technical, but it’s a declaration of intent as to how this place should function,” says Baruch enthusiastically. “We’re making breakthroughs into uncharted territory, trying to forge a new path, to have people follow our lead and take responsibility. The cooperative rules are also about mutual responsibility, for all the workers. If the ship hits a storm, we won’t start to throw sailors overboard. We’ll tighten our belts and make decisions together. Layoffs will be a last resort. All the workers will make decisions together.” The work hours are also convenient in relation to the industry: four days a week, eight hours a day. “The high-tech stereotype, that it’s a place to make quick, easy money, then run away, seeps into the workplace. A high-tech employee who works 12 hours is doing something wrong. He won’t be able to do that for years on end, and will break at some point,” says Baruch. A whiteboard in the office displays the hours that employees can’t work, like the times when Levy has to take his children to school. Programming cooperatives have already sprung up in London and California. In September, another programming cooperative called Permatech was launched in Israel, bringing freelancers together to work in a loosely cooperative framework. Permatech created the Kifaya system to report racism, which was initiated by the Agenda organization. “We want as many socially oriented programs as we can find, and we give discounts to charitable organizations,” said Tailor Vijay, one of the Permatech founders, who said his cooperative has a waiting list of 100 programmers. ‘Quality products, too’ “It’s natural that people with skill and education would prefer to work on their own, without having people make profit at the expense of their talents,” says attorney Yifat Solel, who consults for both cooperatives. “These cooperatives are trying to bring sanity back to high-tech work, to set reasonable hours and a fair salary. This creates not only a pleasant, equal workplace, but quality products.” “We decided to work from an office, so that the work would be taken seriously,” says Baruch. “You get up in the morning, go to work and clock in. It’s like a factory. I don’t want people to see our project as a social club. We’re just like Egged drivers who worked in a cooperative − we want to be the Egged of Israeli high-tech.” Asked to describe reactions from the rest of the Israeli high-tech world, Levy says they vary. “I’ve gotten skeptical looks from many people − they didn’t know what to make of us. We got good reactions from workers, though.”

רן לבנה

רן מכהן כמנכ"ל קרן רמון מיוני 2015. עוסק ביזמות חברתית משנת 2008 ובעל  ניסיון רב בהקמה, פיתוח ותפעול של מיזמים חברתיים ומיזמים חברתיים-עסקיים.

לפני מינויו למנכ"ל קרן רמון, שימש רן כשלוש שנים וחצי כראש תחום הפיתוח העסקי בחברת הייעוץ האסטרטגי ת.א.ר.א. במסגרת תפקידו ליווה רן שורה של גופים ציבוריים מובילים בישראל: רשויות מקומיות, מוסדות להשכלה גבוהה, בתי חולים ומלכ"רים. בנוסף, כיהן כיו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א עד שנת 2011  וכחבר ועד מנהל בהתאחדות הסטודנטים הארצית. בין היתר, היה בין מקימי מרכז היזמות באוניברסיטת תל אביב ויזם את הקמת קרן מלגות הדיור של עיריית תל אביב. כמו כן, כיהן כיו"ר הדירקטוריון של "דיונון" והקים את החל"צ ״אקסטרא סטודנט״.

בוגר תואר ראשון בסוציולוגיה ובספרות מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני במנהל עסקים במסלול אסטרטגיה גלובאלית מהמרכז הבנתחומי בהרצליה, וקורס מנהיגות של מכון Grubb בלונדון.

במקביל לעבודתו בקרן רמון, רן משמש כאיש סגל בתכנית האקדמית Global Consulting Practicum של המרכז הבינתחומי בהרצליה וביה"ס Wharton למינהל העסקים בארצות הברית וחבר בועד המנהל של המכללה החברתית כלכלית, עמותת 'התו החברתי' ובפורום הישראלי למנהיגות.